"כנפיים שבורות"

הפאנפיק אינו שלי. זכויות היוצרים שמורות לענבר (הפסיכית של חדר האוכל)

את הפאנפיק המקורי ניתן למצוא כאן:

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=249187

עמכם הסליחה.

פרק 2 - פיסת השמיים

הגשם חזר. ושוב שטפו המים את חלונות ללא הרף והפכו את מראות החוץ לכתמי צבע חסרי משמעות. והפרופסור דמבלדור, בחיוך שובבי, כישף את התקרה באולם להציג שמי קיץ כחולים, וגרם לשני תלמידי שנה ראשונה לצאת למדשאות בלובשם גלימות קיציות בלבד.
ורוז חזרה ללמוד בספרייה, מודה על כך שהפרופסור דין חולה, ושיעורי החממות, שהיו מאלצים אותה לצאת מהטירה המחוממת- בוטלו.

"שמעתי שהכית את בלק." אנדריאן וולף, תלמיד השנה השביעית והשומר של רייבנקלו, הניח את ספריו על השולחן מולה.
"הכיתי?" קראה בתדהמה, שגבלה בעלבון. "זאת הייתה סטירה, וזה הגיע לו."
"השמועות מספרות," הוא לחש בחצי חיוך. "שסימני אצבעות אדומים מעטרים את לחיו."
רוז משכה בכתפיה.
"אז הוא יהיה כשיר למשחק ביום שבת." נאנח באכזבה.
"לא יכול להיות איכפת לי פחות." אמרה בעודה מעתיקה לחש ארוך אך פשוט לפרימת קשרים הדוקים.
"אם אני אשסה אותו בך, תוכלי לארגן לי איזו פציעה?
"אנדריאן!" היא נעצה בו מבט נוקב. "שלא תעז."
"היי," הרים את ידיו כמתגונן. "לא התכוונתי למשהו רציני. עצם שבורה, חסימה זמנית של דרכי הנשימה... משהו כזה."
"אני רצינית."
אנדריאן פתח את פיו כדי למחות, אך קול צעקה מחריד השתיק אותו.

"בוץ! בוץ על הספרים שלי!"
יחסית לספרנית שלוחשת רוב הזמן, ציינה לעצמה רוז. הקול שלה מגיע לטונים די מכובדים.
"אתם יודעים מה בוץ עושה לספרים? הוא גורם להם להרקב!"
אחר-כך נשמע ילד שניסה להסביר לה בקול מגמגם שאבא שלו הוא חוקר טבע, ושבוץ לא גורם להרקבות של ספרים, אך גמגומו דעך במהרה, ובין מדפי הספרים העמוסים לעייפה נראו שני תלמידים הבורחים לכיוון היציאה, נרדפים על ידי מברשת נוצות ויעה שאומנו לרדוף תלמידים סוררים.

"שוב בוץ?" ג`יימי התיישבה לצידה של רוז, אוחזת בידה את הגליון היומי של הנביא, שהגיע באיחור בגלל קשיים של הינשופים לנווט בסערה.
רוז הנהנה, עדיין בוהה בזירת ההתרחשות.
"הם לעולם לא ילמדו?"
"אני למדתי," אמר אנדריאן בשמץ של גאווה, שקם מכיסאו ולבש את מעילו. "שמברשת הנוצות לא מספיק מהירה בשביל לבצע פנייה."
"אתה יוצא החוצה במזג אוויר כזה?"
פניו של אנדריאן היו עגומות. "לצערי כן. יש לי אימון, שיכול היה להמנע אם רוז הייתה מסכימה לעזור לי."
ג`יימי הביטה בה בשאלה.
"הוא ביקש ממני לדחוף את בלק מהמגדל הצפוני." התגוננה.
"בסך הכל ביקשתי עצם שבורה או משהו, אני לא חושב שזאת בקשה כל כך מוגזמת."

רוז משכה בכתפיה והביטה בעיתון שג`יימי פרשה על השולחן.
"מה קרה?" היא שאלה והצביעה על תמונת צעירה אדמונית וחייכנית שנפרשה על מחצית העמוד הראשי.
"משרד הקסמים מבקש את עזרת הציבור במציאת מרלה ג`ונס." הקריאה ג`יימי. "הנ"ל נראתה לאחרונה בחנות דגים מוגלגית ביום שלישי, ומאז נעלמו עקבותיה. כל המוצא..."
"מעניין." קטעה אותה רוז.
"מה?" ג`יימי העבירה לעמוד האחרון והחלה לפתור תשבץ.
"בדרך כלל מודעות כאלה נדחפות לעמודים האחרונים, או בין מודעות הפרסומת. את חושבת שיש לה קשר ל-"
רעד קל עבר בשתיהן. בחודשים האחרונים נפוצה שמועה על התחזקות קבוצה קטנה, מעין כת של טהורי דם שדוגלת בתורת הגזע- לפיה כל מלוכלכי הדם הם נחותים ומיותרים. משרד הקסמים כמובן התאמץ להסתיר את השמועות, אך שמועה מעניינת לא צריכה את דפי העיתון כדי להתפשט, ובמשך מספר שבועות היה הנושא לנושא השיחה העיקרי בין כתלי חדר המועדון. אמנדה שהייתה טהורת דם, לא הייתה מודאגת במיוחד מהעניין, והייתה סבורה שהכת לא תצבור מספיק כח בשביל לפעול. אך ג`יימי, שהייתה ילידת מוגלוגים וכונתה לעיתים בפי הסלית`רינים בוצדמית, התכווצה בחשש כל פעם שהועלה הנושא.
"לא חברותי, שש אותיות." מהרה ג`יימי להחליף נושא.
"סוציומט." נאנחה רוז. "עם ט` בסוף."

*
ביום שבת התקיים משחק הקווידיץ` הראשון לעונה. רוז, שמעולם לא התלהבה מקווידיץ` בהחלט היתה מעדיפה להשאר במיטתה החמה, בחדרה החם ולישון עד שעה מאוחרת, בפרט למראה הרוח הקרה שטלטלה את עצי החצר העירומים מעלים.
כשעמדה ביציע, מכורבלת בגלימתה, בין שאר תלמידי רייבנקלו, ניסתה להזכר נואשות מה היה הדבר שגרם לה לקום באותו בוקר, ונשבעה לעצמה שלא תגרר יותר, ושתכה מאוחר יותר את ג`יימי ואמנדה.
"איך הם משחקים ברוח כזאת?" שאלה אמנדה בהתפעלות.
"הם מתאמנים המון." ענתה לה תלמידת חמישית מתולתלת.
"כנראה שלא מספיק." העירה רוז והצביעה על השחקנים שהוסטו ממסלולם כאילו היו חסרי משקל.
רוז לא עקבה אחרי מהלך המשחק, שהיה מהיר מדי בשבילה, והמספרים על לוח הניקוד לא יצרו בעיניה אף הגיון.

היא רצתה לרטון על הזמן המבוזבז, אבל עיני כולם היו נעוצות בג`יימס פוטר- הרודף של קבוצת גריפינדור, שהחליק מעל המטאטא ואיבד את אחיזתו ולאחר מכן צלל אל תחתית המגרש, וסיריוס בלק שהיה במרחק במספר סנטימטרים מהסניץ` המוזהב צלל גם הוא ונחת על הדשא הרך שניות ספורות אחריו.
מדאם פומפרי, בעזרתו של סיריוס בלק, העלתה את פוטר על האלונקה ובשאננות האופיינית לה הרחיפה אותו אל אגף המרפאה.
כיוון שלא היה כל טעם להמשיך במשחק בלי רודף ומחפש, המשחק הופסק והתלמידים החלו אט אט לחזור לחדרי המועדון המחוממים היטב.

"זה היה... מפחיד." סכמה ליין לאנג, תלמידת שנה חמישית מלוכסנת עיניים.
קולות הסכמה עלו מהתלמידים שחיממו את ידיהם מול האח הבוערת.
"ראיתם באיזו רכות הוא צנח? כמו נוצה." צייצה תלמידת שנה ראשונה בעיניים פעורות. "הוא יהיה בסדר?"
"אל תדאגי," ענה לה לארי גריי, אחד המדריכים. "אם רפואה הייתה בישול מדאם פומפרי הייתה..." הוא עצר על מנת לחשוב על דימוי הולם. "המצקת הראשית." השלים בגאווה.

"את רואה? בסוף לא היית צריכה לדחוף את בלק מהמגדל הצפוני." אמרה ג`יימי בחיוך קלוש.
"הייתי צריכה לעשות את זה." סיננה רוז בכעס.
"מה קרה?"
"תראי." רוז דפדפה בספרה הנצחי והמצהיב. "כל הסימונים שלי נמחקו כשהאידיוט הזה ניער לי את הספר."
"את גם ככה יודעת את הספר הזה בעל פה, ובכל מקרה יש לך קס"ם עוד לפני שהגשת את העבודה." אמרה ג`יימי בפשטות.
"כן, אבל..." רוז עצרה וגילתה שהיא לא מוצאת תירוץ הגיוני. "אוף, כן, את צודקת."

"ג`יימי, רוז. בואו תראו." קראה אמנדה שעמדה עם קבוצת תלמידים מול החלון שצפה אל המדשאות.
פיה של רוז נפער בתדהמה. "מה לעזאזל?"

הפרק הקודם