כשהשעון מראה חצות

"ג'יימס פוטר!" אמר סיריוס בחיקוי מלגלג של המורה לגילוי עתידות "איך אתה מעז לעשות דבר שכזה? מה עשית, מה עשית אתה שואל? לא עשית, אך תעשה!"

פטיגרו, ג'יימס, רמוס וסיריוס צחקו בקול רם למדי בחדר המנוחה בארמון של גריפינדור.

פטיגרו השמנמן התנועע קדימה ואחורה צחוק ופניו העגולות התאדמו.

"אוי לא!" אמר רמוס לאחר שצחוקם שלו ושל חבריו התמעט.

"מה קרה?" שאל ג'יימס.

"שחכתי להתכונן לבחינה בגילוי עתידות!" הוא אמר בקול וחפן את פניו בידיו.

"נו, לא נורא, זה בכל מקרה אחד המקצועות הכי קלים" אמר סיריוס ופרצוף גאה נח על פניו, הוא היה אחד המצטיינים בכיתה בגילוי עתידות.

"קל לך לומר" אמר רמוס.

"נו, מה הבעיה?" אמר ג'יימס וחיוך ערמומי הופיע על פניו.

"מה אתה מתכנן עכשיו, ג'יימס?" שאל פטיגרו בנימה מתעניינת, הוא אהב את התעלולים והמתיחות שעשו שאר החבורה למרות שלרוב היה לו קשה לעמוד בקצב.

"יש לנו את מפת הקונדסאים, נחכה לרגע שבו מיס דריניון תעזוב את החדר שלה וניקח את התשובות למבחן! אין יותר פשוט מזה!" הוא אמר בגאווה עצמית משוואת, כאילו כרגע הציע את הרעיון הטוב ביותר שאפשר להציע. לכל השאלות.

"או... שפשוט תלמד הרבה למבחן עכשיו ותשנן את החומר" אמר פטיגרו, שהתנגד כמעט לכל התחבולות שהיו קשורים בלרמות בלימודים. אלא אם כן זה היה עוזר לו, כמובן.

"פטיגרו! אל תהיה משעמם! אני איתך ג'יימס" אמר סיריוס וחייך חיוך גדול, הוא, לעומת פטיגרו, אהב את כל התחבולות שהם עשו, הן נתנו לו להרגיש חי.

"טוב, טוב, בסדר" אמר רמוס ושמץ של הנאה ניצוץ בעיניו.

"אני לא יודע מה איתכם, אני נשאר פה!" אמר פטיגרו במחאה, מקווה בסתר ליבו שמישהו מהחבורה יגדיל ראש ויצטרף אליו. זה לא קרה, מן הסתם.

"טוב, תהנה!" אמר סיריוס, הוציא קלף ישן מתחת למיטתו ואמר בקול קצת מצויץ "הנני נשבע בזאת חגיגית שאנ מחפש צרות" מיד הפך הקלף הקטן למפה שעליה היה כתוב באופן ברור מפת הקונדסאים.

"הנה!" אמר רמוס והצביע על מקום כלשהו במפה "מיס דריניון יוצאת יורדת עכשיו במדרגות, מתחילה ללכת לכיוון לכיוון האולם הגדול" אצבעו עקבה אחרי כל צעד שלה "היא מתקרבת למגדל גריפינדור" דמות נוספת הופיעה במפה, מעליה הופיע בלון שבתוכו כתוב לוסינדה גרין. שתי הדמויות התקרבו זו לזו ושוחחו קצת ואז לוסינדה עמדה מול התמונה של האישה השמנה ונכנסה למגדל גריפינדור.

"ג'יימס!" היא קראה כשהגיעה לחדר המנוחה "מיס דריניון קוראת לך ולחברים שלך למטה" 

"לעזאזל!" הוא מלמל לעצמו.

"כנראה שלא היינו צריכים לנסות לרמות את המורה לגילוי עתידות" אמר רמוס ופניו נפולות.

"כן... אתם רואים? מה אמרתי לכם? אין, אתם צריכים להקשיב לי יותר" אמר פטיגרו בגאווה.

ג'יימס, רמוס וסיריוס התהלכו לאט ובחשש לקראת העונש שלהם למטה במדרגות ומאחוריהם הציץ פטיגרו, מסתכל על חבריו משלמים על כך שלא הקשיבו לו.

כשהגיעו למטה ציפתה להם מיס דריניון עם פנים חמורות סבר.

"רמוס, סיריוס, ג'יימס" היא אמרה והסתכלה לרגע מאחורי גבם בפטיגרו שהסתתר מאחורי האישה השמנה שלפי בקשתו עוד נשארה פתוחה "ופטיגרו" היא הוסיפה לבסוף, פטיגרו יצא בפנים מבובלות מאחורי האישה השמנה.

"אבל, מיס דריניון אני ל-" הוא התחיל לומר אך מיס דריניון קטעה אותו.

"אני ראיתי די והותר" היא אמרה.

"אבל-" הוא ניסה שוב ומיס דריניון שוב דחתה אותו בכך שאמרה "ששש" באמצע דבריו.

"עשרים נקודות מגריפינדור" היא אמרה והבעת הקלה נגלתה על פניהם של כל אחד מהבנים, היא לא הורידה כל כך הרבה "לכל אחד מכם" 

לפני שהספיקה מיס דריניון להמשיך פרט על פרטי העונש שלהם, הגיעה לילי אוונס, תלמידה בגילהם של שלושת הנערים, בכדי להיכנס למגדל גריפינדור.

"שלום לך, לילי" אמרה מיס דריניון בפנים מוארות.

"היי, מיס דריניון" היא אמרה וחשה מבוכה קלה.

"אני מאוד גאה בך על העבודה שלך בגילוי עתידות, הבאת תוצאות מרשימות מאוד" היא אמרה וחייכה חיוך שגרם ללילי לקפוא "אולי, מי יודע? אולי יום אחד תיהיי מורה לגילוי עתידות פה בבית הספר!" היא אמרה בהתרגשות וגרמה ללילי לחוש מבוכה ואי נעימות כיוון שאחד המקצועות השנואים עליה היה גילוי עתידות.

"כן..." היא אמרה והסיטה קצווה של שיער מאחורי אוזנה "אני חייבת ללכת, קלרה קראה לי ממזמן" היא אמרה בחיוך מתנצל אך מתחנן למורה שתיתן לה ללכת.

"הו, בטח, בטח" מיס דריניון אמרה וחיוכה נמחק מפניה כשהביטה בארבעת הבנים.

"אז, בדיוק עמדנו לדון בעונשכם" היא אמרה וחשפה בחיוכה שיניים ירוקות. לרגע אחד היא בהתה בפניה של האישה השניה ואז אמרה-

"אני פשוט לא מאמינה!" היא אמרה בפרצוץ מבולבל והחלה ללכת במהירות לכיוון מגדל הפלפאף.

לאחר שהיא כבר הייתה רחוקה מהמקום בו עמדו ארבעת הבנים אמר סיריוס בנימה מבובלת אך מלאת הקלה "מה...?"

"לא יודע" אמר ג'יימס ואז הוסיף "יש לי רעיון איך לעזור לך, רמוס! מה דעתך שאני אבקש מלילי לעזור לך בגילוי עתידות?" הוא אמר בעליזות, זה נתן לו תירוץ לדבר עם לילי, הבחורה שאותה חיבב מאוד מאז השנה הרביעית בהוגוורטס.

"לא יודע, זה נראה לי יהיה קצת מאוד מביך" אמר רמוס.

"נו באמת, פוטר! זה רק תירוץ שלך לתחיל עם לילי!" אמר סיריוס.

"נו, אז?" הוא אמר, זה הרי היה ידוע לכולם שהוא רוצה לצאת עם לילי.

"בסדר" אמר סיריוס, הרים את ידיו בכניעה וצעד צעד אחד אחורה.

***

"היי, לילי!" צעק ג'יימס ללילי שעמדה בחדר המנוחה עם חברותיה.

"מה?" היא אמרה לו, בעליזות מפציעה.

"אמ... את יכולה לעזור לרמוס בגילוי עתידות? לפי מה שאמרה גברת דריניון את טובה בזה ומחר המבחן ורמוס לא התכונן ו... בקיצור, את יכולה?" הוא שאל, ודיבר במהירות הכי גבוהה שאי פעם דיבר בה.

"כן, בטח" היא ענתה לו, בחיוך.

"אה, טוב. אז, מעולה!" הוא אמר והתחיל ללכת אחורה.

"אז, אמ, נראה לי שאני אלך לי" 

"כן, טוב ביי" לילי אמרה והסתובבה אל חברותיה.

		הפרק הבא