כשהשעון מראה חצות

פרק שלישי

(סליחה שלא העליתי מלא זמן, מחסום כתיבה)

ג'יימס, ג'יימס, ג'יימס 

. ביום ראשון, בחדר הבנים במגדל גריפינדור, חיוך גדול ומאושר נמתח על פניו של אחד הנערים, כמובן, היה זה ג'יימס פוטר

.לאחר מה שאמר לו אתמול רמוס, לא יכול היה ג'יימס להפסיק לחשוב על לילי, הנערה אותה אהב, שהתחילה להראות ולו רק סימן אחד קטן להתעניינות שלה בו

.פשוט תמשיך" אמר רמוס במסטוריות שהטריפה את ג'יימס. מאז אותו הרגע לא חדל לשאול אותו למה התכוון עד שנשבר בסופו של דבר

 . כל העניין הזה, שאתה קצת מתעלם מלילי, בוא רק נגיד שזה מתחיל לעבוד" הוא אמר, וזה כל מה שג'יימס היה צריך לשמוע בשביל להיות מאושר"

***

בהוגוורטס, יום ראשון היה כמובן עדיין יום חופשי לכולם, יום שבו מניחים לראש לנוח ופשוט, להירגע, אך ג'יימס הנרגש, לא נתן למוחו אף לא רגע אחד של מנוחה. לפני כמה ימים, הוא קרא במגזין בנות שמצא זרוק קרוב לחדר הבנות, שבשביל לגרום לגבר להמישך אליך, להתעלם ממנו ולאו דווקא לחזר אחריו. תחילה, הוא לא חשב שזה יעבוד אך לאחר כמה ימים שבהם לא היה שמץ של התקדמות בקשר שלו עם לילי, הוא החליט שהוא כבר נואש מספיק בשביל לנסות את השיטה הזאת 'נו, למה לא?' הוא שאל את עצמו ומאז, במשך כבר שבוע, הוא התעלם מלילי לחלוטין. בשיעורים, ניסה בכל כוחו שלא להביט בעיניה הירוקות, כשהלך המסדרון, נלחם בכל מה שהיה נראה לו לנכון לפני כמה ימים- והתעלם. ונו, תראו מה קרה? !זה הצליח

.כשנכנס לחדר המנוחה, יכל לראות שגם לילי וחברותיה נמצאות שם, מדברות בשקט ובלחש

.היי" הוא אמר לחבריו פיטר, סיריוס ורמוס שישבו בנחת על אחת הספות"

.היי" החזירו לו כולם

"...גברת דריניון חיפשה אותנו היום" אמר סיריוס בעייפות, מביט בחברו מבט עייף "מחר אנחנו צריכים לנקות את שירותי הבנות ב" 

 "במה?" ג'יימס שאל, כבר עכשיו מתעייף מהידיעה שהוא צריך לנקות שירותים.

"אצל מירטל המייללת" פיטר אמר במהירות לפני שסיריוס הצליח לנשום נשימה איטית אחת של עצב.

"מה?" ג'יימס אמר במחאה "זה לא פיר, מה כבר עשינו?"

"ניסיתם לרמות במבחן" אמר פיטר עם אף מורם.

"ניסיתם?" רמוס שאל "ניסינו. כולנו. ביחד. יחד איתך. מתי תבין שלא משנה מה תגיד אתה גם חטפת עונש"

"כן, אבל זה לא אומר שאני אשם כמוכם, למעשה, אני הולך להתלונן למיס דריניון ממש עכשיו בבקשה לצאת מהעונש"

"בהצלחה עם זה" אמר ג'יימס.

"אז..." שאל סיריוס לאחר כמה שניות של שתיקה מביכה במיוחד.

"אז..." ענה רמוס.

"רוצים להמשיך לרכל על מיס דריניון?" אמר ג'יימס.

"כן" ענו שניהם במהירות.

***

"נו, אז איך היה עם רמוס?" שאלה סופי את לילי גם כן בחדר המנוחה, מסתכלת לכיוון הבנים לשנייה.

"כלום" ענתה לילי.

"מה כלום? על מה דיברתם כל הזמן הזה?" 

"אמ, לימודים... הוא ביקש ממני לעזור לו בזה, את יודעת"

"כן, אבל אין מצב שדיברתם רק על לימודים"

"אז כנראה שיש מצב" אמרה לילי בחיפזון ומיהרה לשנות נושא "נטליה, מה קורה עם בראד בזמן האחרון"

"אה, את יודעת, סתם לחם" ענתה נטליה שכבר כמה חודשים ניסתה לכבוש את ליבו של בראד ולאחר שהצליחה, הם נפרדו אחרי שבוע.

"כן..." אמרה לילי והעיפה מבט קצר לבנים שמאוחריהן "על מה נראה לכן שהם מדברים?"

"אז את כן מתעניינת ברמוס!" אמרה סופי בצעקה- לחישה.

"לא אני לא, אני סתם סקרנית על מה הם מדברים" אמרה לילי במחאה, רמוס היה נחמד והכל, אבל לא בדיוק הטיפוס שלה.

סופי, שכאילו התעלמה ממה שאמרה עכשיו, אמרה: "תמיד ידעתי שתרצי מישהו חכם כזה..."

"כל אחת רוצה מישהו חכם" אמרה נטליה.

"נכון" אמרה לילי.

"אלוהים! את כן מחבבת את רמוס!" צעקה סופי בקול רם וכל מי שהיה בחדר המנוחה יכול היה לשמוע זאת.

"תסתמי. את. הפה, סופי!" אמרה לילי, מובכת מכל תשומת הלב שנתנה לה עכשיו. היא הסתכלה לרגע על חבורת הבנים, רמוס היה נראה כאילו החטיפו לו סטירה עכשיו, ג'יימס כאילו תקעו פגיון בבטנו, וסיריוס הסתכל עליה במבט מבולבל ואמר ללא קול 'באמת?' היא נענעה בראשה במרץ, מנסה להעביר את המסר שסופי סתם קפצה להסיק מסקנות מיותרות.

"טוב, נראה לי שאני הולכת... לשירותים" אמרה לילי ויצאה משם בסערה, אחריה יצאו סופי ונטליה.

שבוע טוב לכולם!

הפרק הקודם		הפרק הבא