החזרה להוגוורטס לא כדי ללמוד

"אני רוצה להיות מורה בבית ספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות!" הכריז הארי לפני ג'יני, באותו הערב, כמו שהבטיח לעצמו.

היא המשיכה להביט בו המומה. לא לתגובה הזאת הוא ציפה. הוא קיווה שהיא תשמח יותר...שהיא תחבק אותו או משהו כזה.

במשך שלוש דקות, או אולי יותר, היא סוף סוף הגיבה: "אם אתה רוצה להיות מורה, גם אני רוצה לנסות...אני לא אשרוד לבד בבית"

פתאום הארי הרגיש אליה קירבה עמוקה יותר, והוא אפילו לא הבין למה. הוא לא חשב שג'יני תרצה לחזור להוגוורטס, למרות, והוא החליט לנסות לזכור את זה הפעם, שג'יני הייתה בן אדם מאוד לא צפוי, וגם מכשפה מאוד מוכשרת, שבהחלט מתאימה להיות מורה.

למחרת כבר שניהם שלחו מכתבים עם הדוויג, התנשמת הצעירה שנקראה על שם תנשמתו הקודמת של הארי, וידידיתו האמיתית הראשונה. במכתבים הם הציעו את עצמם לשתי המשרות הפנויות שהיו בבית הספר, שיקויים להארי ולחשים לג'יני.

הארי בהחלט קיווה שהמנהלת החדשה והצעירה, לונה לאבגוד, תזכור אותם לטובה ותנסה לעזור להם להתקבל, כמו שעזרה לבעלה, נוויל, שהיום מתפקד בתור המורה לתורת הצמחים.

היום הבאים עברו על הזוג פוטר בציפייה למכתב תשובה מהוגוורטס, אבל הוא לא הגיע. הדוויג גם לא חזרה, וזה התחיל כבר להדאיג את הארי.

רק אז הוא נזכר שהשנה כבר התחילה, ואם הוא יתחיל ללמד, זה יהיה רק בשנה הבאה, כך שאין לו מה לחכות לתשובה. הוא חלק את זה עם ג'יני, והיא הסכימה איתו שאם לא יקרה משהו יוצא דופן, אין סיכוי שהם יתחילו ללמד בזמן הקרוב.

רק שמסיבה כשלשהיא, כל הדברים יוצאי הדופן תמיד קראו להארי פוטר, הילד שנשאר בחיים, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב...

הפרק הקודם