מיוחסת

אליסון התעוררה עם כאב קל בזרועה. 

אור שמש בהיר חדר דרך וילונות הקילה שלה. הכאב בזרועה התגבר והתגבר.  

היא הסתכלה הצידה לבחון את מקור הכאב. 

ינשוף קטן וחום ניקר את ידה כשלרגליו קשור מכתב. אליסון הזדקפה במיטתה וליטפה בהיסח הדעת את נוצותיו של הינשוף בעודה קוראת. 

אלי. 

בואי אלי, בשעה הרגילה. 

אבא. 

אליסון הופתעה מעט שכתב בצורה כל כך ישירה. היא ירדה לחדר המועדון ושרפה את המכתב. 

השעון שניצב מעל האח סיפר לה שהשעה הרבה לפני מתי שהיא תכננה לקום ביומה הראשון בלימודים. 

היא החליטה לרדת למטבחים ולבלות טיפה עם גמדוני הבית שבטח כבר עמלו על ארוחת הבוקר. 

בדרכה למרתפי השיקויים אליסון הבחינה במשהו מוזר. 

ממיטב זכרונה, רק חתולים, ינשופים וקרפדות היו מותרים בהוגוורטס, ובכל זאת, היא שמעה נביחות של כלב. 

׳בטח סתם תלמיד שניסה להתחכם׳ היא חשבה לעצמה, אך משהו אמר לה שזה יותר מזה. 

היא פנתה באחד המסדרונות וניצבה אל מול דלת עץ. הנביחות הגיחו מבעדה. 

״אלוהומורה״ היא לחשה, מקווה שאיש לא ישמע אותה ויגלה על השיעורים הפרטיים והסודיים שנתנה לה מקונגל לפני תחילת הלימודים. 

היא צעדה בשקט לתוך חדר בעל קירות אבן קרים שהואר אך ורק על ידי האור שבקע מאחורי הדלת. בהתחלה הכל היה שקט, ואז היא שמה לב לנשימות כבדות שהגיעו מפינת החדר. 

אליסון בחנה בשקט את שלושת הראשים הישנים והענקיים של הכלב שנחר לאיטו. 

׳מסדרון הקומה השלישית׳ היא חשבה לעצמה, נזכרת באזהרה של אביה בליל אמש. הדלת נטרקה מאחוריה בקול מחריש אוזניים. ולפתע הנחירות נפסקו. 

כמה רגעים של דממה מחרידה מילאו את החדר, ואז בבת אחת שלושת הראשים החלו לנבוח בפראות וניסו לאחוז בה בשיניהם. 

אליסון הסתובבה וניערה את הדלת בכוח. ״אלוהומורה!״ היא צרחה ועברה במהירות מבעד לדלת. 

מתנשפת, אליסון התחילה להבין כמה דברים. 

1. הכלב ישב על דלת. 

2. היא חייבת לגלות מה יש מאחוריה. 

3. היא מאחרת לשיעור שיקויים. 

אני מודעת לזה שזה ממש קצר אבל מבטיחה פרקים ארוכים יותר בהמשך. 

ורק לידע כללי - אם מגיבים זה ממש מדרבן אותי להמשיך ;)

הפרק הקודם