קיילי

.

 פרולוג

הרוח נשבה. גלים גבוהים נשברו על חוף. דמעות מלוחות נקוו על לחייה של קיילי.
רגליה של קיילי המכווצת, הבוכה, היו טבולות בים.

הדמעות המשיכו לזלוג על פניה, חמימות ורטובות.
היא ישבה כך חצי שעה, בוכה, עד שנרגעה. זיכרונות מהיממה האחרונה התגנבו אל מוחה.
היא נזכרה איך הודיעו לה הוריה המאמצים, השנואים עליה, שהם לא יכולים להחזיק בה עוד.

היא נזכרה איך הורידו אותה כאן, לבד.
הזכרונות הביאו איתם דמעות חדשות, שהובילו את קיילי לשינה.

היא התעוררה כמה שעות לאחר מכן, לחוף מלא ושטוף שמש. דמעות חדשות מילאו את עיניה, אך היא ניגבה אותן בשולי חולצתה הבלויה.
ובלילה שוב נשארה לבד. קיילי לא העזה להתרחק, בתקווה שהוריה המאמצים עוד יחזרו, וייקחו אותה בחזרה לביתם.
היא נרדמה שוב, עיניה נפוחות מדמעות, שערה מלוכלך מחול כמו גופה, רועדת מקור .
כך הוא מצא אותה, וולדמורט, את בתו הנטושה.

		הפרק הבא