קיילי

 קיילי התעוררה לאור קרני השמש שחדרו דרך חלונה. כשהתהפכה, גילתה שהיא שוכבת במיטה נוחה, עם מצעים נעימים למגע.

היא תהתה איך הגיעה לכאן. היא לא הספיקה להרהר בכך במשך זמן רב, וכבר נשמעה דפיקה בדלת.

דמות עטויה ברדס שחור נכנסה לחדר.

קיילי לא הבינה בעצמה מדוע, אך היא פחדה מהאדם הזה. כמו מתוך אינסטינקט היא כיסתה את ראשה בשמיכה ועצמה את עיניה בחוזקה.

האיש התיישב על המיטה, ליד רגליה המכווצות. "קיילי," לחש.

רעד עבר בגבה. 'איך הוא יודע את השם שלי?' 'ומה אני עושה פה בכלל?'

"קיי," לחש שנית. קולו היה גבוה, מאוד גבוה עבור גבר. קיילי ידעה שזו אינה הפעם הראשונה שהיא שומעת אותו.

"איך אתה יודע את השם שלי?! איפה אני? אתה הבאת אותי לכאן? ומי אתה?" שאלה קיילי בפרץ אומץ פתאומי.

 "קיילי," אמר לורד וולדמורט בקול רך מן הרגיל, "אני אבא שלך."

הפרק הקודם