הפשע המושלם

"ערב טוב לכם, השעה שמונה, וכאן חדשות ערוץ Y.
שלום רב לכתבים והפרשנים שלנו, אשר איתנו בשולחן:
הכתב דני קושמרו, הפרשן אמנון לוי, הפרשן רוני דניאל והכתב ברנדון גריי." השדרנית יונית לוי דיברה, בעוד מחזירים את המצלמה לצלם אותה אחרי שהציגה את הכתבים.
"במהלך החודשיים האחרונים, החיפושים אחר האשמים בגניבת השרשרת היקרה עטורת היהלומים מהמוזיאון והשחתתו, גוברים מרגע לרגע. מערכת המשטרה לזיהוי פלילי ממשיכה לחקור במרץ, מנהל המוזיאון לא נח לרגע. הנה הכתבה של כתבנו דני קושמרו, על המוזיאון המושחת."
ושידרו את הכתבה. הקול של דני נשמע ברקע, מפרט ומתאר את המקרה- מההתחלה ועד הסוף. הראו את המוזיאון לפני, ועכשיו- אחרי שהשחיתו אותו. זה נראה נורא, זה היה מוזיאון ממש יפה. הייתי שם כמה פעמים.
הראו ראיונות של דני עם מנהל המוזיאון, שחלק מדבריו היו: "כשנתפוס את מי שעשה את זה, הוא ישלם על כך בחומרה רבה, גם אם זה יהיה ראש הממשלה."
לדעתי, הוא ממש הגזים- אבל בסדר, מותר לו להיות עצבני.
צפינו בכתבה, "מתי הספיקו לעשות את זה?" שאלתי בדרך לשולחן האוכל.
"כשהייתם במסע," אמר אבא שלי. "כל זה קרה. אנחנו מקווים שהפושע יימצא מהר."
"כן," גיחכתי. "חבל, דווקא מקום יפה. מסכן הגנב..."
"היה אמור להיות לנו סיור שם!" מחתה אחותי, "זה ממש לא הוגן! כדאי להם למצוא את הגנב מהר, ואם לא - אני מצטרפת למנהל המוזיאון להרוס אותו! ולמה לכל הרוחות הגנב הוא זה שמסכן?"
צחקתי, "תירגעי, קייט. יש להם נשק מורכב יותר מאשר האוזניות שלך. והוא מסכן בגלל שהוא כל כך משועמם בחיים כדי להרוס מוזיאון, ולגנוב שרשרת יהלומים. ברצינות, אם אתה רוצה לקנות מתנה לאשתך אני לא חושב שזו הדרך."
"למה נראה לך שאני אשתמש דווקא באוזניות שלי?" היא גיחכה לעברי בנימת זלזול קטנה.
"למה לא?" צחקתי. "זה נשק קטלני."
"אני לא הולכת להשתמש בזה, אני הולכת להשתמש בגיטרה שלך..."
הבטתי בה. "שלי? למה בשלי דווקא?"
"כי אתה היחיד שיש לו גיטרה חשמלית בבית, והניגון שלך יביא את הגנב אל המוזיאון." היא דיברה כאילו זה היה מובן מאליו. "הרי גנבים נמשכים לדברים רעים."
"תשתקי, אני בכלל יודע לנגן." גיחכתי. אבל הייתה לה יציאה מצחיקה למרות הכל.
"איך הגענו לשיחה על נגינה משיחה על גניבה?" שאל אחי.
"מזה שאחותנו היקרה אמרה שהיא תשתמש בגיטרה שלי, מה שלא יקרה כי אף אחד בבית הזה לא נוגע בגיטרות שלי חוץ ממני, כדי למצוא את הגנב."
"לך תדע, אולי זה אתה בכלל?" הוא צחק.
"אני הייתי במסע כשזה קרה, למה שזה יהיה אני?"

~כעבור שבוע~
השמועות המשיכו להתפשט, חדשות החלו אט אט לעלות- כל המדינה הייתה עסוקה בלנחש מי גנב את שרשרת היהלומים והשחית את המוזיאון.
שמעתי מאבא שלי שבהתחלה זה היה רק בעיר, וזה התחיל להתפשט לכל המדינה בגלל שחשדו שהגנב לא מסידני. זה ממש מוזר. למה שגנב לא מסידני ירצה לגנוב שרשרת יהלומים ולהשחית מוזיאון בסידני?

הפרק הקודם		הפרק הבא