לנצח נצחים

נסעתי בכביש התלול ושוב חשבתי על החלום...

צלצול הטלפון שלי הוציא אותי מהמחשבות שלי, אפילו לא התאמצתי לראות מי מחייג.

"הלו?" עניתי

"היי אלי בוקר טוב" הקול השני צחקק.

ישר כשזיהיתי את הקול עלה בי חיוך.

"חח בוקר טוב אמה, תצאי לבחוץ אני עוד שנייה אצלך".

"סבבה ביוש" אמה ענתה.

"בוקר טוב לך אלי, כמה זמן לא דיברנו". אמה אמרה בצחקוק בזמן שנתנה לי נשיקה בלחי.

"חח בוקר טוב אמה". עניתי לה בצחקוק

אמה היא ההפך המוחלט ממני גם בחיצוניות וגם בפנימיות, היא שזופה מאוד, עיניים בצבע כחול כהה, שפתיים בשרניות וגוף כמו של דוגמנית,                                           כזאת  שכל בן היה רוצה. יש לה שמחת חיים, כאילו היא הייתה זורמת משהו שאי אפשר להגיד עלי, היא רוצה ים וחברים ואני לעומתה מעדיפה להיות לבד ולקרוא ספר, היא יותר קלילה ממני, יותר זורמת. אני והיא חברות עוד מהגן, תמיד ההורים שלנו אומרים לנו שאנחנו דבק בלתי ניתן להפרדה.

שיניתי את מוט ההילוכים ל-R,והתחלנו בנסיעה.

*******************************************************************

"הנה חנייה" צעקה אמה בזמן שצחקתי.

"סוף סוף" אמרתי, מבטי הופנה למראה של האוטו, ראיתי כמעט את כל השכבה שלנו בחוץ, הבנות סביב משהו והבנים סביב מכונית פרארי שחורה ונוצצת.

"מה נראלך שקורה פה?" שאלתי את אמה שגם מבטה הופנה למראה.

"אין לי מושג, אבל בואי נברר" אמה אמרה בחיוך קליל.

" נראלי שאני ילך לכיתה בינתיים" אמרתי לאמה.

"את בטוחה אלי?", אמה יודעת שאני לא אוהבת את כל ההמולות והרעש אז היא הפסיקה לנסות לשכנע אותי מזמן.

"כן, תלכי את" אמרתי בחיוך.

"אוקי ניפגש בכיתה" אמה אמרה בחיוך ונישקה אותי בלחי ויצאה מהאוטו.

" לפני שיצאתי לקחתי נשימה ארוכה ואמרתי לעצמי: "בשום אופן לא להסתכל אליהם אלינור מילר בשום אופן!"

ואז ראיתי מישהו יפה תואר, שיער שחור, עיניו מוסתרות על ידי משקפי שמש, ופניו.. פניו נראו כאילו נוצרו על ידי אמן, הוא חייך עלי כאילו שמע כל מה שאמרתי וחשבתי.

לקחתי את התיק שלי, יצאתי ונעלתי את האוטו והתחלתי בהליכה לשיעור הראשון שלי.

"שלום שלום גברת מילר" שמעתי את קולו של חברי הטוב ניק או ניקולאס.

"חח בוקר טום גם לך ניק" אמרתי לו בזמן שהתחבקנו.

"ראית מה הולך בחוץ?" ניק שאל אותי.

"כן ראיתי" אמרתי בזמן שפרצופו של הנער המסתורי מכה בי שוב.

"ולחשוב שכל זה בגלל נער חדש מי שישמע" ניק אמר בטיפת קנאה.

"רגע מה?, הוא הולך ללמוד פה?" שאלתי בחשש.

"כן, אני מקווה שהוא יהיה בצד שלי" ניק אמר.

הסתכלתי אליו בחיוך

"מה??,כל ההומאים בבית ספר הזה נראים כאילו הם עברו התעללות! הגיע הזמן שיהיה פה מישהו פאקינג נורמאלי!"

לא יכולתי להתאפק ופרצתי בצחוק.

"תצחקי כמה שאת רוצה אבל אני צודק" ניק אמר בהתגוננות מדומה עם חיוך.

"טוב בוא הומו קטן וחמוד שלי שלא נאחר לשיעור אמרתי בצחוק".

"נ ה נה נלך לשיעור בלה בלה" ניק חיכה אותי ובזמן שצחקתי הוא שילב את זרועו בידי והלכנו לעבר הכיתה.

הפרק הקודם		הפרק הבא