לנצח נצחים

"שנייה אני חייב ללכת למזכירות" ניק אמר.

"למה מה נפל לך שם?" צחקקתי.

"נו אני חייב מחליפים לי את המערכת." ניק אמר לי.

"לא ניק אנחנו נאחר וירתקו אותנו." אמרתי לו.

"בבקשה בבקשה בבקשה" הוא התחנן.

"אוף איתך ניק" אמרתי בתבוסה.

"יש!!!" ניק צרח.

"שתוק" נתתי לו בעיטה.

"אוצ" ניק אמר.

נכנסו למזכירות,"בוקר טוב אשלי" בירכנו את המזכירה.

"בוקר טוב ילדים,איך אני יכולה לעזור לכם?" אשלי שאלה בחביבות כמו תמיד.

"אני צריך את ה..." ניק נקטע באמצע המשפט.

"היי" קול נשמע, זה היה הנער החדש

"אני צריך את המערכת שעות שלי." הוא אמר ולא הביט אפילו חצי מבט אילנו,נו מה חשבת?!? התת מודע שלי צעק.

"אני מאוד מצטערת אבל היו פה לפניך."אשלי אמרה לו.

"אני חושב שלא יהיה אכפת להם,נכון?" הוא הפנה את מבטו אילנו. הוא עדין היה עם משקפי שמש.הוא כל כך יפה חשבתי,כמעט קפאתי ביופיו ואז הצלחתי לומר:

"דווקא זה כ...."

ניק  נתן לי מרפקיה וקטע אותי וחייך לעבר הנער "זה ממש לא משנה לנו."

"אוקי..מה השם?" אשלי שאלה אותו,קפאתי לבי עצר,השם שלו אני הולכת לדעת איך קוראים לו.

"תומס אולין" הוא חייך לעברה חיוך שובר לבבות. עלה בדעתי כמה לבבות הוא שבר עם יופי כזה.

"הנה לך תומס,זה מערכת השעות שלך,בהצלחה." אשלי אמרה לו עם חיוך מתוק.

"תודה רבה גברתי" הוא הודה לאשלי.

"או ותומס" אשלי קראה לו.

"כן?" הוא הסתובב אליה.

"כאן אנחנו ללא משקפי שמש בשיעור" אשלי אמרה בחביבות.

הוא הוריד את המשקפיים ונגלו לפניי עיניים בצבע חום כהה הסתכלתי יותר מידי הוא החזיר לי מבט ארוך,ובמקום להסיר את עניי,המשכתי לשקוע בעיניו כמו סתומה.

"אלי?"

קולו של ניק אילץ אותי לנתק את מבטי מעיינו של תומס.

"את יכולה ללכת לכיתה אני יסתדר פה" ניק אמר לי.

"אוקי ביי נדבר" נתתי לו נשיקה בלחי ושהחזרתי את מבטי תומס כבר לא היה שם,הוא בטח ברח בגלל שהסתכלת כמו מפגרת אמרתי לעצמי בזמן שהלכתי לכיתת ספרות

"תודה רבה שהצטרפת אילנו גברת מילר" המורה אמר לי בכעס,וידעתי שהוא שמח שאיחרתי ככה יהיה לו איך לרתק אותי עם סיבה מוצדקת,היחסים בינינו בנויים על שנאה, אני שונאת אותו והוא אותי.

"אני מקווה שאין לך תוכניות הערב כי את מרותקת." הוא אמר בחיוך מרושע וכל הכיתה פתחה

 ב-"אווו"

"זאת לא אשמתה." קול מוסיקלי נשמע מאחורי ,זיהיתי ישר את הקול, זה תומס אולין הנער המסתורי שלי,פאק אלינור די הוא לא שלך! אמרתי לעצמי.

"אני ביקשתי ממנה שתלווה אותי למזכירות כי אני הייתי צריך את המערכת שעות." תומס אמר.

"אם כך..אין ריתוק" הוא אמר בביאוס ונתן לי מבט שזה עוד לא ניגמר אני עוד ירתק אותך.

"אתם שניכם יכולים לשבת." הוא אמר.

הלכתי למקומי בשקט בזמן שהבנות של הכיתה נועצות עיניים בתומס.

"היי אני יכול לשבת?" תומס שאל שעיניו בעיני,ליאה אחת מ"משרתות" של קרולין עיקמה את פרצופה.

"הו אתה יכול לשבת כאן!" קרולין הפאקצה של העולם אמרה לו,בטוח שהוא ילך אליה היא יותר שווה ממני פי מיליון. היא מעודדת בלונדינית רזה שזופה  ומלאה במקומות הנכונים.

"אני מעדיף לשבת פה" תומס אמר שעיניו עדיין בתוך עיני. פאק מה הוא אמר עכשיו? הוא דביל או מה?,הוא הבטוח משחק בי.

 "אז אפשר?" הוא שאל וקטע את מחשבותיי.

"מה? אממ כן בטח ברור" גמגמתי וראיתי את מבט השנאה שקרולין שלחה אלי מבט שנאה,יופי .זה מה שחסר לי עכשיו.

הוא התיישב וצחק מה שגרם לי להסמיק עמוקות.

"פתחו את הספרים בעמוד 105 קראו הכול ותגישו לי פסקה בת 50 משפטים" המורה אמר.

"לאא" כל הכיתה צעקה.

"שקט לפני שזה יהיה 100!! הוא צעק.

התחלתי לקרוא את הכתבה.

"אכפת לך שנקרא ביחד?,פשוט עדיין לא קיבלתי את הספרים אה ושמי הוא תומס אולין" הוא חייך
"אלינור מילר וכן זאת לא בעיה " חייכתי בביישנות. הוא לא הסיר את מבטו מעיני וגם לא נראה שהוא רצה אז אני הסרתי את עיניי.

"זה הולך להיות ארוך מאוד אלינור...ארוך מאוד" הוא אמר.

"אתה מתכון למשימה"? שאלתי

הוא חייך חיוך שחשף שיניים לבנות ואמר:"לא".

לפני שהספקתי לשאול למה הוא מתכוון היה צלצול והוא נעלם כאילו הוא לא היה פה בכלל.q

הפרק הקודם