עולמות משולבים

"אז תן לי להבין, ג'יימס היה בעצם פוסידון? ופרסי ג'קסון מאומץ?" שאל רון, המום. הוא, הרמיוני והארי ישבו בחדר של הארי. הארי התנדב להשקיע את כספו בהרחבת והגדלת בית וויזלי, או לפחות כך כולם היו בטוחים. הארי נאנח. "תראה, רון, אין ספק שפרסי הוא אח שלי, משני הצדדים. לאמא של פרסאוס תמיד היה סוד, והיא מעולם לא ממש סיפרה לו הרבה פרטים על אבא שלו, פוסידון, ואיך הם נפגשו. אין ספק שהיא באמת הייתה במערכת יחסים עם פוסידון, אבל היא לא אמו של פרסי. זה דבר שקשה לו לקבל, כמו שלי קשה לקבל שאבא שלי היה בעצם פוסידון." ענה הארי.

מישהו נקש בדלת. "היכנסו!" קרא הארי. פרסי הקטן (אני אקרא לו פשוט פרסאוס) נכנס בהיסוס כשאנבת' אוחזת בידו. הרמיוני הביטה באנבת' בסקרנות. אנבת' סקרה את הרמיוני. "את תלמידה מצוינת, אמיצה ואהובה, אני צודקת?" שאלה אנבת'. הרמיוני חייכה. "את קוראת שפת גוף, בדיוק כמוני. אני יודעת למשל שאת אדריכלית, בת אתנה, רגועה אבל... לא משנה. נמשיך את השיחה בחוץ." אמרה. הרמיוני נתנה ברון מבט רב משמעות. "רון, נראה לי שאמא שלך צריכה עזרה." רון הבין את הרמז, והשלושה יצאו מהחדר.

פרסי בהה בהארי, והארי בהה בפרסי. "אתה יכול להראות לי קסם?" שאל לבסוף פרסי, נבוך. הארי הניד בראשו. "עד גיל שבע עשרה אסור לעשות קסמים מחוץ להוגוורטס." ענה. "הוגוורטס?" שאל פרסי והסמיק. הארי היה המום. הוא צחק והתחיל להסביר לפרסי הכל. כשסיים, תיאר לו פרסי את מחנה החצויים. "וואו..." מלמל הארי כשאחיו סיים את ההסבר.

"בנים, גברת וויזלי קוראת לנו לארוחת הבוקר! מחר הולכים לסימטת דיאגון!" נשמע קולה של פייפר. "את באה, פייפס?" שאל ג'ייסון מהמדרגות.

הארי ופרסי משכו בכתפיהם וירדו למטה. במשך היום הבא הסביר הארי לפרסי את חוקי הקווידיץ'. התברר שפרסי הוא שחקן מצוין, אך לא בהכרח בתחום המחפש. "אוף, אני שונא את הכדור הקטן והמעצבן הזה! הרבה יותר טוב להיות רודף!" קרא פרסי כשהסניץ' המאולתר חמק מבין אצבעותיו. הארי צחק.

למחרת הם יצאו אל סמטת דיאגון. שמונת החצויים מהמחנה היו המומים. "אתם בטוחים שאנחנו נצליח לעשות... קסמים?" שאלה פייפר בחשש. הרמיוני צחקה. "פייפר, אמא שלך היא חתיכת קוסמת! יש לך דיבור הקסמה! אמא שלך, הייזל, היא גם כן קוסמת - המלכה מרי, אם אני לא טועה? פרנק, אתה מסוגל להפוך לכל דבר. אתה ממש תצליח בשיעורי שינוי צורה. פרסי, אתה מסוגל לשלוט במים. ג'ייסון מסוגל לשלוט בזרמי אוויר. תאליה, את לא רק בת זאוס, אלא גם בת אלמוות - ציידת ארטמיס! כולכם קוסמים! חוץ מזה, כל האלים הם קוסמים. יש לכם את זה בדם. אנבת', אמא שלך היא חתיכת קוסמת מרייבנקלו, אבל היא הייתה יכולה להיות גם בגריפינדור. אני חושבת שאת תצאי בגריפינדור, בגלל שגם אבא שלך היה קוסם בגריפינדור." אמרה הרמיוני.

אנבת' פערה את פיה. "אבא שלי... קוסם?" שאלה בתדהמה. "איך נראה לך הוא בונה מטוסים?" שאלה הרמיוני בחיוך.

הם הגיעו לגרינגוטס. "אני לא חושבת שיש לנו כספות-" התחילה פייפר, אך גברת וויזלי קטעה אותה בנימוס: "מתוקה שלי, לא הבנת, חמודה? ההורים שלכם, לפחות הורה אחד של כל אחד מכם, היה קוסם. נראה לכם באמת שיש קוסם כלשהו בעולם שאין לו כספת בגרינגוטס? ואם ההורים שלכם אלים, אז בכלל... בטח יש לכם הון." גברת וויזלי חייכה בעצב.

ואכן, הסתבר שלשמונה יש לא כספות משפחתיות, אלא פרטיות וגדולות. לפרסי ולג'ייסון היו הכספות הגדולות ביותר, אך גם לחבריהם לא היו חסרים אוצרות ענקיים.

לאחר שלקחו מספיק כסף, הלכו כולם - הארי, הרמיוני, השבעה, אדון וויזלי וגברת וויזלי (שאר בני וויזלי כבר הסתלקו לדרכיהם), אל החנות של מדאם מלקין. היא שמחה מאוד לעזור להם, והם יצאו משם עמוסים שקיות.

בכרך ודף בע"מ הם קנו את כל הספרים שנדרשו.

בקדרות המרפא הם קנו את מרכיבי השיקויים, מאזני נחושת, מבחנות פליז וקדרות.

"בואו לכלבו דורסי הלילה!" קראה הרמיוני בהתרגשות. זה היה מדהים. עשרות של כלובים עם דורסי לילה וחיות יפהפייות. "יש לך אמנם את בלאקג'ק, אבל פגאסוס לא יכול להעביר מכתב מקצה אחד של ארץ לקצה השני בפחות מיומיים." העיר הארי בשקט לאוזנו של פרסי (הארי זכר את תיאוריו של פרסי לגבי בלאקג'ק). פרסי חייך. "אתה צודק", הסכים.

פרסי קנה ינשוף לבן שבראשו הייתה נוצה כחולה יחידה וגדולה, שתאמה את צבע עיניו הגדולות. "אני אקרא לו פופס, כמו פוסידון", אמר פרסי וצחק. פייפר קנתה תנשמת יפהפייה בצבע קרם-ורדרד עם עיניים ירוקות גדולות, וקראה לה "דיטה". פרנק בחר ינשוף שדמה מאוד לו עצמו, כשפרנק הפך לינשוף, וקרא לו "אס". הנשוף של הייזל היה שחור ומבריק כמו השאול אך עדין באופן יוצא דופן. "לוטו", היה שמו. אנבת' קנתה ינשוף שדמה מאוד לינשוף הסמלי של אמא שלה, אתנה, וקראה לו "ארכימדס". לג'ייסון הייתה תנשמת בצבע לבן-אפור ועיניים אפורות כסערה. "פייטרה" היה שמה של התנשמת. תאליה לקחה תנשמת צחורה בעלת עיניים כחולות כמו עיניה שלה. "הרמן", קראו לה.

ליאו לקח משהו קצת שונה... תוכי בינוני בצבעי נחושת ואש עם עיניים שכמו להבות בערו בהן. משום מה, ליאו צחק בכל פעם שהביט בתוכי. "אני אקרא לו שטוקי", אמר ליאו תוך התגלגלות מצחוק.

"עכשיו, לאוליבנדרס!" קראה מולי, היא גברת וויזלי, מתאמצת להסתיר את התרגשותה. הם נכנסו לחנות, שהייתה מאוד דוממת, לעומת כלבו דורסי הלילה. "ברוכים הבאים, חצויים." אמר קול. הם הסתובבו. אוליבנדרס עמד שם, מצחקק.

"פרסי ג'קסון, שנים חיכיתי לרגע שבוא תגיע לכאן, כשתבין שאתה אחיו שלח הארי פוטר." אמר וטפח על גבו של פרסי בידיו המיובלות.

הוא עבר חיש קל אל ליאו. "נתחיל ממך, בן האש." אמר בקול מסתורי, ורכן להביט בקופסאות השרביטים שמילאו כל פינה. "יש לי כאן כמה שרביטים שהצעתי להפייסטוס כשהגיע לכאן לראשונה... הוא סירב לקחת את כולם... אתה צריך שרביט פחות עבה מזה של אבא שלך, ילד. כן, וגם קצר יותר..." אמר אוליבנדרס במסתוריות, בשעה שסרט המדידה שלו חקר את מידותיו של ליאו. אוליבנדרס שלף כמה קופסאות. ליאו הצליח רק ליצור כמה הבהובים קלושים כשמלמל את המילה "לומוס" שאותה ביקש אוליבנדרס שיגיד. "תגיד, אובילדנרס, זה משנה אם אני יכול לשלוט באש?" שאל ליאו, קצת בחשש. אוליבנדרס הסתובב. "למה לא אמרת קודם? זאת הבעיה! אתה צריך שרביט עמיד בפני אש..." מלמל אוליבנדרס. הוא שלף בהחלטיות קופסא ונתן אותה לליאו. בפנים היה שרביט שבהתחלה חשב ליאו שהוא עשוי מנחושת. הוא היה עשוי מעץ בצבע נחושת, מסולסל בכל מיני קצוות עם אחיזה דביקה מעט מהרגיל. השרביט היה באורך שישה עשר סנטימטרים בלבד. "נסה, ליאו." אמר אוליבנדרס בהתלהבות. ליאו הרגיש איך כל גופו מזמזם. זאת הייתה תחושה שהוא חווה רק בנשיקה הראשונה שלו, כשקליפסו נישקה אותו. "לומוס", לחש ליאו. אור מבהיק בצבע אדמדם נדלק בקצה השרביט. ליאו חייך. "גדול!" הוא קרא בשמחה. "לשרביט הזה יש ליבה של אבן... מאוד מיוחדת. זאת אבן שעשויה מלבה שעדיין לא התקשתה לגמרי לבזלת. בשלב הזה הלבה הופכת בדרך כלל לקסומה. אפשר לשמר אותה במצב הזה והיא משמשת ליבה מצוינת לשרביטים חסיני אש.  לרוב מבני משפחת וויזלי יש שרביטים דומים, עמידים בפני אש עם ליבת לבה קסומה." אמר אוליבנדרס.

המוכר עבר לפייפר. "בת האהבה והיופי, טוב, זה כבר מצמצם את האפשרויות... ליבת שיערה של ויליה, כמובן! הן מלכות היופי!" קרא. פייפר קפאה. "לא לא לא ולא! לא רוצה מלכות יופי!" קראה באימה. אוליבנדרס צחק. "בסדר, אני רואה שיש לנו כאן מלכת יופי אמיצה מאוד... מצוין, אם כך... ליבת שביב מקרנו של חד קרן." אמר. "זה כבר יותר טוב... חד קרן הוא סוס עם קרן..." מלמלה פייפר. אוליבנדרס הושיט לה כמה שרביטים ארוכים, אך הוא פסל אותם כמעט מיד: פייפר בקושי הצליחה לאזן אותם בשתי ידיים. "טוב מאוד. צריך כאן שרביט בערך בגודל של פגיון... עשרים ושניים סנטימטרים, אני מניח, אולי קצת יותר מפגיון..." מלמל אוליבנדרס. "תגידי, אקספליארמוס - על ליאו." אמר תוך שהגיש לה שרביט ורוד. "אמממ.... איכס! אתה עובד עליי, אובליוונדרס!" צווחה פייפר. אוליבנדרס גיחך. "צריך שרביט דק לידיים העדינות... עם סלסול בקצה... כן, עשוי מעץ לבנה!" אוליבנדרס צחק כמו ילד. הוא שלף בתנועה מיומנת קופסא לבנה ונתן אותה לפייפר, שלקחה את השרביט. השרביט היה עשוי מעץ לבנה חלקלק וקריר, נעים מאוד ודק לאצבעות של פייפר, עם סלסול עדין ופשוט בקצה, לא מוגזם, ושכבת משי דקה על המאחז. פייפר הרגישה חזקה, אפילו יותר מכשהחזיקה חרב או פגיון. "אקספליארמוס!" היא קראה בקול יציב. שרביטו של ליאו עף אליה בקשת מושלמת. היא תפסה אותו במהירות ועיקמה את אפה. "אם עושים אותו על ליאו, הלחש הזה לא כל כך שימושי", היא רטנה. ליאו גיחך. "השרביט הזה מתאים לך, פייפר." אמר אוליבנדרס. "דה!" אמרה פייפר, לצחוקם של חבריה.

"בן הברק, התקרב", אמר אוליבנדרס בשקט. הוא בחן את ג'ייסון ארוכות. "שרביט מעץ קשיח, חסין בפני רוחות וברקים, ועשוי גם להיות מפואר... כן, זה ברור. עץ בוקצייר מפואר. נדיר ביותר... ארוך מעט, רואים שאתה רגיל לשאת חרב גלאדיוס, ג'ייסון. אני מניח שניקח לך שרביט בוקצייר עבה במקצת, באורך עשרים ושבעה סנטימטרים. יש לך לב אמיץ, ג'ייסון." העיר אוליבנדרס. ג'ייסון הסמיק קלות. "אני מניח שאתה רגיל למאחז עור. מצוין! אני יודע את כל הפרטים לגבי השרביט, מלבד הליבה." אמר הזקן. ג'ייסון דיבר בלי לחשוב. המילים פשוט קפצו על לשונו: "קשקש של דרקון יופיטר, יש לך, אדוני?" שאל בהיסוס. אוליבנדרס שתק, בפעם הראשונה. הוא הלך וחזר, מחזיק במשהו שדמה ליראת כבוד: קופסא שנראתה רגילה, בצבע זהבהב.  ג'ייסון שלף ממנה את השרביט, וחמימות פשטה בגופו. זה היה שרביט עץ זהבהב באורך עשרים ושבעה סנטימטרים עם מאחז עור בצבע קרם. השרביט היה ישר לגמרי, עבה במקצת, ולאורכו הוא הפך יותר ויותר דק, כמו חרב. "תגיד, אלוהומורה - על הדלת." ביקש אוליבנדרס. "אלוהומורה!" אמר ג'ייסון. השרביט רעד, כאילו משמחה, לרגע אחד, ואז הדלת נפתחה במהירות.

"נעבור אליך, אנבת', בת החוכמה." אמר אוליבנדרס. לאנבת' לקח הרבה זמן לקחת שרביט. לבסוף היא בחרה שרביט עץ בוקיצה באורך עשרים וחמישה סנטימטרים, מאחז עור חום, עם קצה בצורת חוד, וליבת נוצה של ינשוף עם שם מסובך, שהיה נדיר מאוד ובסכנת הכחדה.

"הייזל לבסק, לך, כמובן, יהיה שרביט עשוי מעץ הבנה, קצר מעט מחרב פרשים, עם קווצת פרווה מראשו של הסוס אריון, ומאחז משיי מעט." מלמל אוליבנדרס. והוא צדק. השרביט היה מצופה בשכבת כסף דקה במיוחד. "מאיפה יש לך פרווה של אריון?" שאלה הייזל בסקרנות. "אה, הפרווה של אריון משמשת כליבה נדירה וקסומה במיוחד!" קרא אוליבנדרס. הייזל חייכה בגאווה.

הבא בתור היה פרנק. השרביט שלו היה עשוי עץ טרמפלייר קסום, שהיו לו סגולות שינוי צורה. השרביט היה באורך עשרים ותשעה סנטימטרים, עם ליבת קשקש דרקון רומי, כמה פיתולים לאורכו ומאחז גמיש.

השרביט של פרסי היה עשוי מעץ-מים ירקרק, באורך עשרים ושבעה סנטימטרים, עם מאחז קשקשי דג מבהיקים, סלסולי גלים עדינים וליבת אצת קסם זוהרת.

תאליה הייתה אחרונה. כשאוליבנדרס הבחין בה, הוא התנשף. "בת זאוס וציידת ארטמיס... זה שילוב מבטיח מאוד אבל גם מסוכן. אין ספק, ליבת עוף חול. ממממ... בואו נראה, השרביט צריך להיות מעוקל מעט, כמו סהר, עם מאחז פרוותי, עץ ירחף לבן... אוי, אני יודע מה את צריכה." אוליבנדרס החוויר. הוא נעלם בין המדפים וחזר כשבחיקו קופסא מוארכת. "עשרים ושישה סנטימטרים, עץ ירחף לבן, מאחז פרוותי, מעוקל מעט, עם ליבת עוף חול כסוף נוצה... נדיר בהחלט... אחת מן החיות האהובות על זאוס!" תאליה ידעה, כל גופה אמר לה, שזה השרביט המתאים לה. היא חשבה על לחש קסם שיחמם אותה, והמילה פשוט צצה בראשה: "אינסנדיו!" קראה תאליה גרייס. להבות יצאו מקצה שרביטה. היא הפסיקה את הקסם בתנועה אחת קלה, ואוליבנדרס חייך. "להתראות, חצויים!" קרא אוליבנדרס.

"אפשר עכשיו ללכת לחנות המטאטאים?" שאל ליאו בעיניים חמודות. גברת וויזלי נאנחה. "בסדר..." מלמלה. הילדים טסו לחנות. "וואו..." מלמל פרסי כשראה את מטאטא: "חץ מיימי" שהיה עשוי מעץ שממנו היה עשוי שרביטו של פרסי. השמונה קנו להם מטאטאים מסוגים שונים. רון הביט בקנאה. הארי ופרסי ראו זאת. הם החליפו מבטים. "היי רון! ביום ההולדת שלך כבר לא יהיה לך מה לעשות עם מטאטא, אבל עכשיו..." הם באו אליו עם מטאטא יפהפה. רון קרן מאושר. "תודה, חברים!" קרא בשמחה. הם יצאו מהחנות וחזרו אל אחוזת וויזלי החדשה, שם שיחקו עד הערב במטאטאים החדשים. 

הפרק הקודם		הפרק הבא