הקונדסאים של לילי

עיניים חומות יפות נפקחו לרווחה. ילד בן אחת עשרה קם ממיטתו. שיערותיו היו שחורות, ועיניו חומות כקפה. משקפיים נחו על גשר אפו.

הילד התלבש בבגדי קוסמים: גלימה יוקרתית, מכנסיים חמות, מגפיים וכובע קוסמים. 

"ג'יימס! רד לאכול!" נשמעה צעקה. הילד, ג'יימס, ירד במדרגות הלולייניות לחדר האוכל המפואר, שהתחבר למטבח ענק, בו עמלו טבחים רבים. ג'יימס התיישב לצד אמו בשולחן הגדול, ואפילו לא טרח להציץ בתפריט. מלצר ניגש עליו, ומגשו עמוס ארוחת בוקר יקרה. "הנה ארוחת הבוקר הרגילה, אדון פוטר", אמר המלצר והניח את הארוחה על השולחן. "תודה, קמילו", אמר ג'יימס והחל לאכול. 

"ג'יימס, היום הולכים לסמטת דיאגון, אתה זוכר?" שאלה אמו של ג'יימס: אישה כתומת שיער יפהפייה, רזה וגבוהה בעלת עיניים בצבע טורקיז ותווי פנים עדינים. היא לבשה גלימת טורקיז בצבע עיניה וחבשה מצנפת זהה. ג'יימס הנהן, גמר ללעוס וענה: "כן, מתי הולכים כבר?" האישה צחקה. 

באותו רגע ירד במדרגות איש צעיר וקורן, שנראה בדיוק כמו ג'יימס: עיניו חומות כקפה, שיערו שחור כעורב, גופו גמיש ורזה, ועל גשר אפו משקפיים. הוא חייך אל ג'יימס. "בוקר טוב, ג'יימס", אמר. ג'יימס הנהן. "בוקר טוב, היילה", אמר הגבר לאמו של ג'יימס, שענתה לו: "בוקר טוב, פיטר". "נו, ג'יימס. יש לנו מתנה בשבילך..." אמר פיטר במסתוריות. היילה נאנחה. "לא היית מסוגל לשמור את זה בבטן, אה, פיטר? רציתי לתת לו את זה לקראת תחילת הלימודים, כי זאת מתנת תחילת הלימדוים..." היא אמרה. פיטר גלגל עיניים. "נו באמת, היילה. יהיה לו הרבה יותר זמן במגרש הקווידיץ' באחוזה שלנו מאשר בהוגוורטס..." ענה לה. ג'יימס פער את פיו. "אתם קונים לי מטאטא? מטאטא משלי?" הא שאל בהתרגשות. "כן, מתוק. נבקר בחנות המטאטאים בסמטת דיאגון. אתה מוכן?" ג'יימס הנהן בהתלהבות. "אם כך..." היילה אחזה בידו הימנית, ופיטר אחז בידו השמאלית. הם התעתקו.

		הפרק הבא