הילדה המכושפת

"אני...." אלסה היססה. אנה חייכה אליה בעידוד. אלסה נשמעה עמוק והתחילה מחדש:

"אני לא ילדה רגילה. כשנולדתי... טוב, ההורים שלי חשבו שזאת קללה, כמו של הארי פוטר, את יודעת. וולדמורט לא רצה להרוג את ההורים שלי. הם היו משרתיו הנאמנים. אבל הוא כן רצה להעניש אותם, כי הם עשו שתי שגיאות גדולות. בשגיאה הראשונה, הוא נתן להם אזהרה רצינית אבל אל עשה כלום, אבל במקרה השני... טוב, הוא ידע שהם ימשיכו לעשות נזקים אם הוא לא ילמד אותם לקח. אז הוא עשה עליי ניסוי, ולא היה אכפת לו אם אמות. הוא ניסה להרוג אותי בעזרת קסם שהוא המציא. הוא לא הפעיל עליי את הקללה הממיתה, אלא רצה לעשות ניסוי... לבדוק קסם חדש, שהוא עצמו המציא. אבל התברר... שזה לא מה שהוא חשב. הוא התכוון להפוך אותי למכונת הרג, אבל הקסם הפך אותי לתינוקת-קרח. השיער שלי הלבין. העיניים שלי קפאו. העור שלי הפך צחור. הפנים שלי הפכו חדות, כמו קרח. נו, הבנת את הקטע. נהייתה לי יכולת מיוחדת לקסמי מים, קרח, שלג וכיוצא בזה. ההורים שלי.... נשברו. הם שנאו את וולדמורט מאותו היום, אבל גם פחדו ממנו פחד-מוות. אז הם הפילו עליי את הכעס שלהם. הבעיה היא, שלמרות שהם שניים, והם קוסמים עם רישיון ושרביט, אני - אחת, בלי הכשרה או שרביט, מצליחה לנצח אותם במצמוץ... תראי!" קראה אלסה.

אלסה הצביעה על האוויר. גביש קרח בצורת חץ נוראה אל האוויר ושם התפצל אל חמישה גבישי קרח, שהתפצלו כל אחד מהם לעוד חמישה וכן הלאה, עד שנוצרה באוויר דוגמא ענקית של פתית-שלג יפהפה ומנצנץ עשוי קרח. 

"וואו..." לחשה אנה בכמיהה. "תאמיני לי, לא היית רוצה את הכוחות האלה", אמרה אלסה במרירות. "לא התכוונתי!" מיהרה אנה לומר, "פשוט... זה מדהים, מה שאת יכולה לעשות..." הוסיפה.

אלסה הנהנה ונאנחה. "את בטח תיהי מושלמת בהוגוורטס! אני קיבלתי את המכתב אתמול, בטח את קיבלת אותו לפני שבועיים... את קוסמת מעולה!" קראה אנה בלהט. 

אלסה הנידה בראשה ורק חייכה חיוך עצוב. "אני לא אלמד בהוגוורטס. ההורים שלי רוצים לרשום אותי לדורמשטרנג, ואם לא - אז לבובאטון. שם מעריכים יותר את טוהר הדם מאשר בהוגוורטס", אמרה אלסה ונאנחה.

אנה הביטה באלסה בחיוך וצחקה. "אלס - אין לך בעיה שאני קורת לך ככה, נכון? - אם את יכולה באצבע אחת ליצור פתית-קרח ענקי, זה יהיה קלי-קלות להתקבל להוגוורטס... תנסי אולי... לשכנע את ההורים שלך", אמרה אנה בחיוך שובב.

אלסה חייכה חיוך קונדסי. היא החוותה בידה תנועה קלה, וצפתה במה שנוצר: 

זאב לבן כשלג ריחף באוויר מולה. על ראשו הוא נשא מעין כדור קרח מכווץ. "לך לשלום, אל ההורים שלי..." לחשה אלסה, ושילחה את הזאב. אלסה חייכה חיוך נקמני.

"בואי, ותראי את המהפכה", אמרה לאנה. אנה הנהנה, ואלסה יצרה מעין תא קרח שקוף-תכול. אלסה כיוונה את התא, בו ישבו היא ואנה, אל עבר האחוזה. נשמע פיצוץ קולני, ואז צרחה: "אלסה! בסדר, בסדר! את תלמדי בהוגוורטס! רק תעצרי את הדבר הזה!" התחנן ג'ייק.

אלסה חייכה. באמת לא הייתה לה שום בעיה להשיג מקום בהוגוורטס, חשבה לעצמה כאשר ינשוף מכובד נחת על התא, אוחז במקורו מכתב עם סמל הוגוורטס. 

הפרק הקודם		הפרק הבא