אנימאגית

"קים, קומי!" נשמעה צרחה. קים פקחה את עיניה.

קים הייתה נערה מאוד מאוד משונה. שיערה לא היה ג'ינג'י, ועורה לא היה ורדרד. שיערה היה אדום כלהבה ועורה שזוף מעט. עיניה הירוקות כיער היו מעט מלוכסנות, ונראתה בהן לא מעט תקיפות. קים הייתה רזה ומעט גבוהה מן המקובל. פניה וגופה היו חטובים כשל פסל. היא הייתה בסך הכל בת אחת עשרה... קצת יותר מילדה, כמעט נערה אפילו.

"קים, בואי לאכול מיד!" נשמעה צעקה נוספת. 

קים קמה והתלבשה. היא לבשה מכנסי ג'ינס שחורים, גופייה אדומה וז'קט שחור גם הוא. היא נעלה מגפי פרווה פשוטים אך רכים וחמים. קים הסתרקה, צחצחה שיניים והביטה לרגע אחד על סביבה, מסופקת.

החדר של קים היה הקטן ביותר מבין כל ששת חדרי השינה של אחוזת ווילקסון:

לאדון מארק ווילקסון ולגברת מריה ווילקסון היה חדר השינה הגדול והמפואר ביותר, עם מיטת אפריון ענקית, נברשת בדולח יפהפייה, שני חדרי הלבשה, שתי שידות, ועוד דברים יקרים ונוצצים שבעצם לא היה בהם כל טעם, אך אדון וגברת ווילקסון קנו אותם כדי להראות כמה הם עשירים.

החדר של רוהאן, האח הבכור בן השבע עשרה, היה החדר הגדול ביותר אחרי חדר השינה של הוריו. החדר של רוהאן היה צבוע כולו בשחור, עם גיטרות מסוגים שונים (הדבר היחיד שהיה דומה בכל הגיטרות היה צבען: שחור) לאורך צלע שלמה של הקיר. מיטה שחורה ניצבה בצלע השנייה, לצד ארון שחור, שולחן עבודה שחור, כיסא שחור ובימה שחורה וגדולה, מאות פוסטרים על הקירות ועוד. 

החדר של ג'ף בן החמש עשרה, האח הגדול ביותר אחרי רוהאן, היה קטן רק במעט מזה של אחיו הגדול. החדר של ג'ף היה צבוע בצבעי אש עזים, וגם קירותיו היו מלאים פוסטרים. הרהיטים היו צבועים בצבעי אש גם הם.

חדרה של ג'ניפר בת הארבע עשרה היה בגודל של החדר של ג'ף. החדר שלה היה צבוע בגווני ורוד, עם מיטת קטיפה ורהיטים בצבע ורוד-מסטיק. 

החדר האחרון היה של לואי בן התשע היה צבוע בצבעים עזים של כחול ותכלת מחליאים, עם רהיטים מצופים עור שהדיף ריח נורא ואיום.

אפילו החדר של לואי הקטן היה גדול בהרבה מהחדר של קים.

אבל קים לא התלוננה. החדר שלה היה הקטן ביותר, אמנם, אך מסביר פנים יותר מכל שאר החדרים:

את הרצפה כיסו שטיחי פרווה חומים-אדמדמים, רכים ועבים, אך לא יקרים במיוחד ובלי דוגמאות מודפסות. מיטתה של קים הייתה מיטת עץ בגודל רגיל, עם שמיכות פליס ופרווה חמות. לצד המיטה היו שידת עץ עם מגירות, שעליה נשען ספר, וארון עץ בגודל רגיל, עם בגדים פשוטים בתוכו. לצד הארון הייתה מראה, ובמרחק כמה מטרים - שולחן עבודה וכיסא פשוטים. מנורה כבויה הייתה תלויה מלמעלה, בתוך דגם עץ של בית קטן. אור השמש העולה האיר אח קטנה באחת מפינות החדר, ושתי דלתות זהות, מלבד השלטים שנתלו עליהן: "שירותים ומקלחת", ו-"פרוזדור". 

קים פיהקה קלות וירדה למטה. היא אכלה בדממה את ארוחת הבוקר הרגילה שלה: קורנפלקס עם חלב, בזמן שמשפחת ווילקסון אכלה ארוחת בוקר של מלכים. 

משהו רשרש בחוץ.

"לכי להביא את הדואר", פקד אדון ווילקסון. "כן, אדון ווילקסון", ענתה קים, והסתירה את רוגזה.

"כן, לכי להביא את הדואר - קיא", לעגה ג'ניפר וקרצה לרוהאן. שלושת האחים המבוגרים צחקו. הוריהם הצטרפו, למרבה זעמה של קים. אך קים ידעה לשלוט בכעסה, במיוחד אחרי ההלקאות שספגה מגיל שנתיים. קים סקרה לרגע את משפחת ווילקסון האיומה:

גברת מריה ווילקסון הייתה דקת גיזרה, בעלת עיני קרח קרות ושיער בלונדיני חיוור. היו לה פנים עכבריים מעט.

ג'ניפר נראתה כמו גרסה מוקטנת של אמה.

אדון מארק ווילקסון היה בעל שיער שחור, שהחל להאפיר משיבה. עיניו היו שחורות, קרות וחסרות מצפון. גופו נראה כמו אבן חצובה. הייתה לו כרס קטנה ועור בהיר מאוד. לפעמים, חזותו האיימתנית התפוגגה למראה כרסו, אך ההלקאות כאבו באותה מידה לקים.

רוהאן נראה כמו אביו, אך לרוהאן לא הייתה כרס - אלא שרירים משתרגים, ושיערו של רוהאן היה שחור כמו לילה, בלי שיערות שיבה.

ג'ף היה בלונדיני כמו אמו, ובעל עיניים שחורות כשל אביו. הוא היה בעל פנים עכבריים כשל אמו וגוף צנום. 

לואי היה שונה מהוריו ואחיו. היה לו שיער חום בהיר, עיניים ירוקות מלאות חיים, וגוף שרירי. לואי, על אף שהיה קטן מקים בכשנתיים, היה גבוה ממנה בכמה סנטימטרים טובים. 

"נו, למה את מחכה?!" שאג אדון ווילקסון. קים מיהרה ויצאה החוצה, להביא את הדואר. 

כשקים חזרה, היא הייתה עמוסה מעטפות, והחלה לחלק אותן:

"רוהאן - חמישה מכתבי אהבה...

ג'ף - שלושת המעריבים שרכשת באותו יום, הנה, ועוד החשבון קבלה של החנות תכשירים שלך...

ג'ניפר - חמש עשרה הזמנות למסיבות, שלושה מכתבי אהבה, שלושה חשבונות מחנויות הבגדים...

לואי - שלוש הזמנות למסיבות....

אדון ווילקסון - שש עשרה מכתבי ניירת מהמשרד, שלושה מכתבים מחשבון הבנק, חשבון החשמל וחשבון המים... 

גברת ווילקסון - שתי הזמנות למשתים, שלוש הזמנות אזכור למסיבות שיתקיימו השבוע, ומכתב הזמנה למפגש מחזור..." סיימה קים. 

מעטפה אחת נותרה בידיה. והנמען - בשם אלוהים, קים ידעה שיחרימו לה את המכתב אם מישהו יראה אותו. איזה מזל שבז'קט יש כיסים! חשבה קים והחביאה את המכתב בכיס הז'קט שלה. 

"זהו להיום, אדון ווילקסון. ברשותכם, אעלה כעת לחדרי בכדי לעדכן את הבלוג שלי", קים תמיד דיברה בשפה גבוהה כשדיברה על הבלוג שלה. ג'ניפר גיחכה. "לכי תעדכני את הבלוג שלך, קיאחנונית!" צחוקיהם של בני משפחת ווילקסון הדהדו בראשה של קים כשעלתה לחדרה, אך היא לא ענתה. 

כשהגיעה לבסוף לחדרה, נעלה קים את הדלת במפתח - לא שזה שינה, במילא רוב הזמן איש לא ביקר את קים - וקרעה את המעטפה בהתרגשות. 

קים החלה לקרוא:

"לעלמה קים ג'יין פורטר, 

הנך מוזמנת לבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות, שמתנהל בידי הפרופסור אלבוס דמבלדור. 

הנך התקבלת לבית הספר הוגוורטס על אף שגדלת בסביבת מוגלגים. 

מצורפת רשימת החפצים הדרושים בכדי ללמוד בהוגוורטס. את כולם יש לקנות בסימטת דיאגון, לונדון, בעזרת אוניות\חרמשים\גוזים. 

תודה מקרב לב, 

הפרופסור מינרווה מקגונגל (מורה לשינוי צורה)."

קים בהתה במכתב בתדהמה, ואז הפכה את המעטפה, והביטה באות H המסולסלת שסביבה ניצבו אריה זהוב ואדום, נחש ירוק וכסוף, גירית שחורה וצהובה ועורב כחול ונחושתי.

זה לא יתכן שהם עובדים עליי, חשבה קים. הם לא היו מגלים לי את שם המשפחה שלי ואת השם השני שלי אם זה לא היה אמיתי... פרופסור מקגונגל... אלבוס דמבלדור... מי אלה לעזאזל? קים שקעה במחשבות, ובינתיים שלפה את הרשימה. היא קראה:

"על התלמידות להצטייד בציוד הבא:

לפחות עשר גלימות שחורות יומיומיות

חמש גלימות חורף שחורות

שש מצנפות שחורות

שמלה

שני זוגות של כפפות עור דרקון

שתי מצנפות חורף

שלושה זוגות מגפיים

משקפי מגן

על התלמידות יש להצטיייד בספרי הלימוד הבאים:

ספר הכשפים הבסיס כרך א'\בתחולדה בגשוט

שיקוי השיקויים\אלברט פרונקטון

לחשושים של לחשים\רוט קופר

תורת הקסם\רוניקאל בלייקו

תעופה בכל הזמנים\ג'ונתן רולט

כוחות האופל וכיצד להתגונן מפניהם\אופאל שאנינה

תולדות הקסם\ג'קיה רטברט

התלמידות מורשות להביא איתן קרפדה\צפרדע\חתול\כלב\זאב (מאולף!)\אוגר\עכבר\עכברוש או חולדה (מחוסנים ולא מעבירים מחלות)\ינשוף\תנשמת\לילית\אוח או כל דורס לילה אחר. 

בברכה, הנהלת הוגוורטס", סיימה קים לקרוא בשקט.

מישהו דפק בכוח על הדלת. קים מיהרה להחביא את העטפה, המכתב והרשימה במעמקי ארון הבגדים המבולגן שלה. היא פתחה את הבלוג שלה במהירות ופתחה את דלתה הנעולה.

אדון ווילקסון עמד בדלת. הוא זקף גבה ואמר: "ממתי את נועלת את הדלת, קים?" הוא שאל בחשדנות והציץ בבלוג של קים. קים משכה בכתפיה. אדון ווילקסון המהם ופנה לסקור את החדר המסודר יחסית של קים. 

"אני מקווה שגם הארון שלך במצב כזה, כי היום באים האורחים שלנו, ולמרות שהם בוודאי לא יציצו בחדר הזעיר שלך, אני מצפה שהוא יהיה מסודר", אדון ווילקסון פתח את הארון בתנופה, וקים עצרה את נשמתה. אדון ווילקסון פשפש בכעס בארון המבולגן וידו חלפה במרחק מילימטרים ספורים מהאוצרות שלה, הכתובים על נייר. אבל אדון ווילקסון לא נגע במעטפה, לא ברשימה ולא במכתב. הוא רטן בשקט ויצא מהחדר. 

קים סידרה במהירות את חדרה, ניקתה אותו ואף סידרה את הארון. היא החביאה את המעטפה, המכתב והרשימה במחבוא סודי: בכוכך קטן אי שם בפינה הרחוקה שמתחת למיטה. קים יכלה לשלוף אותו בעזרת פיתול אצבעותיה בגמישות כמעט לא אפשרית. היא לבשה את שמלתה היפה ביותר, בהוראתו של אדון ווילקסון, וירדה לסלון (בכל זאת, האורחים לא יוכלו שלא לראות אותה בכלל). 

הפעמון צלצל, וקים התכוננה לאורחים.

		הפרק הבא