אנימאגית

"הו, שלום! אדון ג'ייק לאק והגברת קלארה לאק. כמה נהדר אתה נראה, אדון לאק... אלוהים אדירים! גברת לאק, את נראית 15!" קים בוודאי הייתה מתפלאת ומתרשמת על השנינות של המחמאות הללו, אילולא ידעה היטב שאדון ווילקסון התאמן עליהן במשך שעות מול המראה, ושהוא ידע בוודאות שגברת לאק בת 36. 

"תודה על המחמאות, אדון ווילקסון! חיי נפשי, הבת שלך פשוט יפהפייה!" קראה קלארה בתדהמה. ג'ניפר צעדה קדימה ביהירות, אך קלארה דחפה אותה הצידה ובהתה בתדהמה בקים.

"אמממ... קלארה-כלומר, גברת לאק! הילדה הזאת היא לא הבת שלנו... היא הושארה על מפתן דלתנו, את יודעת... זאת הבת שלי... הביטי! היא בלונדינית ויפה מאוד!" קרא אדון ווילקסון. 

קלארה הביטה בביקורתיות בג'ניפר, שנעמדה בתנוחת דוגמנית והביטה אל קים ביהירות ובעליונות.

קלארה משכה בכתפיה. "אני עדיין חושבת שהילדה הזאת יפה ממנה... מה שמך, ילדה?" היא שאלה וניגשה אל קים, שהסמיקה. "קוראים לי..." קים היססה. מריה ומארק לא יעזו להרים את קולם עליה מול אורחים נכבדים שכאלה.

"קוראים לי קים ג'יין פורטר", אמרה קים לבסוף, והחזה שלה התרומם בגאווה. צל חלף בפניה היפות של קלארה לאק. רק עכשיו שמה לב קים ליופיה:

לקלארה היו שיערות בגווני שמש יפהפיים, שגרמו לעיניה הירוקות לנצנץ. על גופה הרזה של קלארה נמתחה שמלת משי בצבע השמים, כך שמראיה הכללי נראה כמו שמש במרומי השמים. המראה הלם אותה מאוד.

"אמרת שקוראים לך... קים?" שאלה קלארה חלושות. "כן... מה...?" גמגמה קים. "קים... ג'יין... פורטר. את בהחלט דומה לאמא שלך... יש לכן את אותו מבנה גוף, אותן תנועות חלקות וזורמות כאלה... אותו שיער אדום... אבל אמא שלך הייתה יותר נמוכה, והיו לה תוי פנים קצת פחות חדים... ירשת את העיניים של אבא שלך: אותה צורה ואותו צבע, כמו היער... וגם אותם תווי פנים, וחלק מהקשיחות והכוננות שלו, בהחלט...." לחשה קלארה. 

קים קפאה במקומה, וכך גם אדון ג'ייק לאק. בעיני שניהם היו הבעות כאב. 

"אתם... הכרתם את ההורים שלי?" מלמלה קים ההמומה והנרגשת. ג'ייק פלט משהו שנשמע כמו חצי-יפחה חצי-צחוק. 

"הכרנו את ההורים שלך? אני הייתי אח של אמא שלך... והחבר הכי טוב של אבא שלך. קלארה הייתה כמו האחות שמעולם לא הייתה לג'יין. ככה אני וקלארה הכרנו! ואת שואלת אם הכרנו את ההורים שלך... סדריק וג'יין פורטר, שם כל כך אצילי וראוי... משפחה טבורת דם שכלל לא דבקה במסורת, אך הייתה המשפחה הכי נפלאה שיכולה להיות... ואת שואלת אותנו אם הכרנו את ההורים שלך!" פלט ג'ייק. 

ג'ייק יצא אל האור, וקים ראתה את תווי פניו בפעם הראשונה. היה לו שיער אדום ועיניים חומות כקפה. הוא היה גבוה ושרירי, ובעיניו נצצו דמעות.

"רגע אחד..." אמרה קים באיטיות. "אתם... אתם הדודים שלי?" היא שאלה, המומה. ג'ייק חייך מעט. "טכנית, אני הוא זה שקשור אליך בקשר-דם, אבל קלארה היא כמעט כמוני... אני מניח שקיבלת את המכתב להוגוורטס?" הוא שאל, ולראשונה נראה רציני ומודאג.

"רגע רגע רגע אחד! אדון וגברת לאק, אני לא אתן שהילדה הזאת תלמד בהוגוורטס! רוהאן, ג'ף, ג'ניפר ולואי ילמדו שם, והם קיבלו את המכתב, אבל לא היא! היא אפילו לא קיבלה אותו!" קרא אדון ווילקסון במחאה.

קלארה וג'ייק העיפו באדון ווילקסון מבטים קרים כקרח. "אדון ווילקסון היקר, ממך ציפיתי ליותר, בהתחשב בכך שאתה מגדל את הבת של הבוס שלך לשעבר", אמר ג'ייק בקול חד. אדון ווילקסון החוויר והאדים לסירוגין.

"עכשיו, קים - את קיבלת את המעטפה?" שאלה קלארה. קים העיפה מבט מהוסס במארק ווילקסון, ואז הנהנה, למרבה דאבונם של בני משפחת ווילקסון. 

"אם כך, תארזי את כל הדברים שלך, הנה - קחי את זה, זאת מזוודה מגדילה, יהיה בה מספיק מקום - ובואי, כי אנחנו לוקחים אותך מהמקום המזוויע הזה", אמרה קלארה.

אם היו לקים היסוסים כלשהם, הם התפוגגו ברגע שראתה את מבטו הרצחני של אדון ווילקסון.

היא לקחה את המזוודה שג'ייק נתן לה, ורצה לחדרה. היא דחפה במהירות את המעטפה, את כל חסכונותיה, את כל בגדיה וכל רכושה היקר, ונשאה איתה למטה את המזוודה, שהייתה כעת מלאה.

"מצויין! את מוכנה? אם כך - בואו נלך מכאן!" קרא ג'ייק בזעף והעיף מבט קשה במשפחת ווילקסון. 

"נתראה בהוגוורטס, קיא!" לחשה ג'ניפר ברשעות.

אבל קים לא התייחסה לכך, כי קלארה וג'ייק הובילו אותה אל מקום טוב יותר... מקום שאותו בוודאי לא תעזוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא