השתקפויות - הילדה שלא זיהתה את השתקפותה

היה זה יום בהיר מאוד ושיף יצא לעבוד את אדמתו. עוד שעתיים הוא יוכל ללכת חזרה לביתה של האומנת שלו, סוניה טמפו. הוא לא ביקר אותה הרבה, כי רוב הזמן היא לא הייתה בבית שלה. סוניה טמפו הייתה כושפת ייחודית ולכן הוא פגש אותה רק בארוחות המשותפות שלהם, שגם הם לא תמיד היו בבית שלה. השמש חזקה מאוד היום, חשב. הוא לקח את המקלש והחל את עבודתו. הוא חשב על האומנת שלו. מאז מות אביו לא פגש אף אדם, כמעט. על הדלת של סוניה טמפו היה כתוב:

סוניה טמפו

ועצים מתים כשביט

שיף תמיד תהה מה המשמעות של זה. הוא נזכר בעין החרוטה על הדלת של ביתה, במקום שבו אמור להיות חריץ לעינית. היא תמיד ידעה מתי לפתוח את הדלת וכבר כמה פעמים גילה שהדלת לביתה פתוחה עוד לפני שהספיק להקיש עליה, אבל עכשיו עליו להתרכז במעשיו. לכל אחד בכפר יש את משימתו הנעלה והמשימה הנעלה שלו היא לעבוד את אדמתו ולהאכיל את עדרו.

בעודו ממשיך בעבודתו, שיף הביט לעבר האופק. הזריחה הייתה יפיפייה, אך חמה יחסית. יום חם מצפה לו היום. אני צריך עזרה, חשב ומיהר לחזור לעבודתו פן ישקע שוב באבל. הוא אולי בודד, אך הצאן שלו איתו והוא הצליח להחזיק מעמד כבר כמה שנים טובות. כל עוד נשארו לו עוד כמה מטבעות בכיס, מצבו טוב. עברה שעה ולא נראה שהעשב לצדו.

לפתע נשמע קול צהלה מן האופק. שיף הרים את ראשו מן היבול והביט אל האופק. בגבול השמיים מכיוון הזריחה נראה מרחוק סוס שחור ככתם רחוק ועליו רוכב לבוש סגול. אני מקווה שזה לא המשמר, חשב. הוא לקח את המקלש והמשיך לעבוד את אדמתו, מחכה לראות לאן יפנה האדם הרוכב על הסוס השחור.

* מקלש - כלי חקלאי טכנומאגי

הפרק הקודם		הפרק הבא