סיפוריו של אלבוס סוורוס

- אבא, בבקשה תספר לי סיפור!

- על מה, ילדתי?

- על עולם הקסמים

- עולם יפייפה, קסום ומואר. מקווה שבאמצע לא יפריע לנו שום דבר. הסיפור שאספר לך היום הוא סיפור מעניין, אז עצמי את עינייך ונתחיל לדמיין:

אותה שנה נדמה היה שהסתיו הופיע בבת-אחת. הבוקר של אחד בספטמבר היה צח וזהוב כמו תפוח, וכאשר המשפחה הקטנה חצתה בצעדים עליזים את הכביש המתנהם לעבר התחנה הגדולה והמפויחת, פרחו האדים העולם ממפלטי המכוניות ומפיות העוברים והשבים כמו קורי עכביש זוהרים באוויר הצונן. שני כלובים גדולים קירקשו במרומי העגלות העמוסות שההורים דחפו לפניהם: הינשופים שבתוכם שרקו במחאה, והילדה הג'ינג'ית השתרכה אחרי אחיה בדמעות, תלויה על זרועו של האב.

- למה היא בכתה?

- כי היה לה קשה להיפרד מאחיה הגדולים. עכשיו אמשיך לספר. איפה הייתי?..:

"זה לא ייקח הרבה זמן, עוד מעט גם את תוכלי ללכת," אמר לה הארי. "שנתיים," משכה לילי באפה. "אני רוצה ללכת עכשיו!" העוברים והשבים הביטו בסקרנות בינשופים כאשר המשפחה השתחלה בזהירות בין הרציפים תשע לעשר. אוזנו של הארי קלטה את קולו של אלבוס בתוך ההמולה הסובבת

- אלבוס?

- כן. מסופר על כאן על סבא רבא רבא רבא רבא רבא רבא רבא שלך, אבל אני לא יכול להמשיך לקרוא כך

- בבקשה, תמשיך!

- אוקיי, אז איפה היינו?..:

אוזנו של הארי קלטה את קולו של אלבוס בתוך ההמולה הסובבת: בניו חידשו את הויכוח שהתחיל במכונית. "אני לא ! אני לא אשובץ בסלית'רין!" "ג'יימס, די כבר עם זה!" נזפה ג'יני. "רק אמרתי שאולי זה מה שיקרה," אמר ג'יימס וחייך אל אחיו הצעיר. "אי-אפשר להגיד שזה לא נכון. יכול להיות שישבצו אותו בסלית'-" אבל ג'יימס הבחין במבט בעיני אמו, והשתתק. חמשת הפוטרים התקרבו אל המחסום. ג'יימס נתן מבט קצת שחצני באחיו הקטן, לקח את העגלה מאמו ופתח בריצה. בתוך רגע הוא נעלם. "לא תשכחו לכתוב לי?" שאל אלבוס את הוריו מייד, מנצל את הרגע הקצר שבו אחיו לא נוכח. "יום-יום, אם תרצה," אמרה ג'יני. "לא כל יום," מיהר אלבוס להבהיר. "ג'יימס אומר שרוב הילדים מקבלים מכתבים מהבית רק בערך פעם בחודש." "ג'יימס קיבל מאיתנו שלושה מכתבים בשבוע בשנה שעברה," אמרה ג'יני. "ואל תאמין לכל מה שהוא מספר לך על הוגוורטס," התערב הארי. "אחיך אוהב למתוח אותך."

-- זהו להיום. מחר בלילה נמשיך בסיפור, טוב?

- טוב. לילה טוב, אבא!

- לילה טוב..

		הפרק הבא