השושנה של סוורוס.

האולם הגדול היה שקט כל כך. שקט יותר מאי פעם, בשעה שנערכו בו בחינות הבגרויות. סוורוס כתב במהירות והשתופף קרוב כל כך לגיליון הקלף שלו, שהאותיות הקטנות שרשם נראו בעיניו גדולות. במבט אחד הצידה הוא ראה את לילי כפופה כמוהו, אך יותר איטית. למרות כל החומר שלמדה, היא עדיין לא זכרה כמעט כלום. הוא זכר איך שנלחצה לפני הבחינות.

'"הו, לא, סוורוס!" צווחה בזמן שחיכו להכנס אל האולם. "אני לא אצליח! אני לא זוכרת כלום, יש לי בלק-אאוט רציני!" היא קיפצה על עקביה.

"אל תדאגי, לילי. את תצליחי בסדר גמור." אמר סוורוס ברוגע. כשבחן אותה אתמול היא ידעה את כל התשובות ואפילו יותר. "שנינו נצליח, ואז נצחק על כמה שנלחצנו. זה יראה כל כך מגוחך אחר כך!"'

אבל עכשיו היא נראתה יותר לחוצה ממקודם, וכשהרימה את מבטה מהשאלון, הוא חייך אליה. היא חייכה חיוך קלוש וחזרה אל הבחינה, מסמנת לסוורוס שיעשה כך גם הוא.

הוא גם ראה את פוטר מפהק ופורע את שיערו, ראה את בלק נשען אחורה בכיסאו, מעמיד אותו על רגליו האחריות ומעביר יד בשיערו השחור, מרוצה. ולופין. רמוס לופין בחן שאלה בתחילת הדף, וכשסוורוס הסתכל בדפו שלו, הוא היה מוכן להתערב שזו היתה שאלה מספר 10.

"תן חמישה סימנים מזהים של זאב- אדם".קרא סוורוס בלחש. שני שולחנות ממנו מצחו של לופין התקמט ומבטו הפך משאנן לקודר. וסוורוס היה בטוח שהוא יודע את הסיבה לכך.

אבל הפעמון צלצל והפרופסור פליטיק קרא "עוד חמש דקות לסיום, תלמידים!" סוורוס צלל במהירות לשאלון. הוא כמעט סיים, יקח לו בדיוק ארבע דקות!

"להניח עטים, בבקשה!" צייץ הפרופסור פליטיק. "גם אתה,סטבינס! אנא הישארו לשבת עד שאאסוף מכולם את הדפים! אציו!"

יותר ממאה גליונות קלף ריחפו באוויר, טסו אל זרועותיו המושטות של הפרופסור פליטיק והפילו אותו על הריצפה. כמה תלמידים צחקו. שניים מהתלמידים בשורה הראשונה קמו ממקומם, תפסו במרפקים של הפרופסור פליטיק ועזרו לו לקום בחזרה על רגליו.

"תודה... תודה," התנשף הפרופסור פליטיק. "ובכן, כולם חופשיים ללכת!"

סוורוס הרים את השאלון משולחנו והילך בין השולחנות בדרכו אל מחוץ לאולם הגדול, אל המדשאות. הוא עוד היה שקוע בשאלון המבחן,שמוט כתפיים אך זוויתי, ושיערו הסתיר את פניו.

הוא אפילו לא שם לב לאן הוא הולך. הוא ידע רק שיצא מהאולם ועכשיו הוא במדשאות ולפניו הולכים ארבעה נערים.

אחרי כמה זמן התיישבו הנערים מתחת לעץ האשור. סוורוס התיישב על הדשא קרוב אליהם, מוסתר על ידי צל של גוש שיחים גדול.

אחרי כמה זמן, סוורוס נעמד וטמן את טופס הבגרות שלו בתיקו. הוא יצא מצל השיחים ברגע ששמע שניים מהחבורה שמתחת לעץ האשור...

"...אני יודע את כל החומר..." אמר נער בעל שיער שחור וחלק שכיסה את עיניו.

"הנה משהו שיעורר אותך, רך-כף," אמר בעל השיער הפרוע והמקפיים העגולים בשקט. "תראו מי פה..."

הנמוך מבין השניים סובב את ראשו וכשהבחין בסוורוס, קפא.

"מצויין," הוא אמר ברכות. "סבר-מאוס".

 הוא ראה את השניים קמים והרכין את ראשו, אבל לא הצליח בנסיונו להתחמק.

"הכל בסדר, סבר-מאוס?" קרא פוטר.

סוורוס הגיב מהר. הוא זרק את תיקו, הכניס יד לגלימה שלו, ושרביטו כבר היה באוויר כשפוטר צעק, "אקספליארמוס!"

השרביט של סוורוס עף ארבעה מטרים באוויר ונחת בחבטה קלה בדשא מאחוריו. בלק פלט נביחה של צחוק.

"אימפדימנטה!" הוא אמר, וכיוון את שרביטו אל סוורוס. סוורוס, שבדיוק צלל לתפוס את שרביטו, הועף ונפל ארצה.

תלמידים הביטו מכל עבר. חלקם קמו על רגליהם והתקרבו כדי לראות טוב יותר. אחדים נראו חוששים, אחרים משועשעים.

סוורוס שכב על האדמה, מתנשף. פוטר ובלק התקדמו לעברו בשרביטים מורמים, ופוטר הציץ מעל עתפו תוך כדי הליכה לעבר הבנות שעל שפת המים. גם הנער העכברי, הקטן שהסתובב איתם תמיד קם על רגליו כעת, צופה במתרחש במבט רעב, ועקף את רמוס לופין כדי לראות טוב יותר.

"איך הלך לך במבחן, מאוסי?" שאל פוטר.

"הסכתלתי עליו, האף שלו ממש נגע בקלף," אמר בלק ברשעות. "זה בטח יהיה מלא כתמי שומן, הם לא יצליחו לפענח אף מילה."

כמה מהצופים צחקו ופטיגרו, הנער העכברי לעג בקול. סוורוס ניסה לקום אבל הוא היה תחת השפעת הקללה; הוא נאבק כאילו כובלים אותו חבלים בלתי נראים.

"אתה- חכה," הוא התנשף, ונשא לעבר פוטר מבט של תיעוב טהור. "אתה- חכה, חכה..."

"חכה למה?" אמר בלק בקור-רוח. "מה אתה מתכוון לעשות, סבר-מאוס, לקנח עלינו את האף שלך?"

סוורוס פלט שרשרת גידופים ולחשי קללה, אבל היות ששרביטו היה מונח שלושה מטרים ממנו, כלום לא קרה.
"שטוף את הפה המולכלך שלך," אמר פוטר בקרירות. "התקרצף!"

בועות סבון ורודות בקעו מייד מפיו של סוורוס; הקצף כיסה את שפתיו, גרם לו להשמיע קולות מחנק-

"תעזבו אותו!"

פוטר ובלק פנו להסתכל. ידו הפנויה של פוטר עלתה שוב לשערו.

זו היתה אחת הבנות משפת האגם. שיערה האדמוני הסמיך והכהה שגלש לכתפיה התנופף ברוח בשעה שרצה אליהם, עיניה הירוקות יורות גיצים.

'לילי!' חשב סוורוס בהקלה.

"הכל בסדר, אוואנס?" שאל פוטר, ונימת קולו היתה פתאום נעימה יותר, עמוקה יותר... היא הכעיסה את סוורוס אפילו יותר.

"תעזבו אותו," חזרה לילי. היא הביטה בפוטר במה שנראה מכל הבחינות כחוסר חיבה בולט. ""מה הוא עשה לכם?"

"טוב," אמר פטר, שוקל את תשובתו כביכול. "האמת, הבעיה היא בעצם קיומו, אם את יורדת לסוף דעתי..."

רבים מהסובבים צחקו, ועמם גם בלק ופטיגרו, אבל לופין, שעוד נראה מרוכז בספרו, לא צחק, וגם לילי לא.

"אתה חושב שאתה משעשע," היא אמרה, וצינה נדפה מקולה. "אבל אתה סתם חתיכת אפס יהיר ומתהלל, פוטר." הזעם והזלזול בקולה נעמו לסוורוס. "תעזוב אותו."

"אני אעזוב אותו אם תסכימי לצאת איתי, אוואנס," אמר פוטר מיד. "קדימה... צאי איתי, ואני בחיים לא אפגע יותר בסבר-מאוס."

מאחוריו כבר החלה הקללה המכשילה לאבד מכוחה וסוורוס הצליח לזחול לכיוון שרביטו המוטל, יורק בועות סבון מפיו.

"לא הייתי יוצאת איתך גם אילו הייתי חייבת לבחור בינך לבין הדיונון הענק מהאגם," אמרה לילי.

"חבל מאוד, קרניים," אמר בלק בקול נמרץ, ופנה שוב אל סוורוס. "היי!"

אבל הוא איחר. סוורוס כיוון את שרביטו ישר אל פוטר; נראה הבזק אור ועל לחיו של פוטר הופיע חתך עמוק, שהתיז דם על גלימתו. פוטר הסתובב מיד; הבזק אור נוסף הופיע ואחריו סוורוס היה תלוי במהופך באוויר. גלימתו של סוורוס נפלה מעל ראשו וחשפה את רגליו הרזות והחיוורות וזוג תחתונים מאפירים.

רבים בקהל צהלו. בלק, פוטר ופטיגרו שאגו מצחוק.

לילי אמרה, "תורידו אותו משם!"

"כמובן," אמר פוטר בנימה חלקלקה הוא היטה את שרביטו כלפי מעלה. סוורוס נפל על הקרקע כמו ערימת סמרטוטים. הוא השתחרר מגלימתו הסבוכה וקם על רגליו בשרביט מורם, אבל בלק אמר, "לוקומוטור מורטיס!" וסוורוס נפל שוב, נוקשה כמו קרש.

"תעזבו אותו כבר!" צעקה לילי. כעת גם השרביט שלה היה מונף ובלק ופוטר הביטו בו בחשש.

"אוי, אוואנס, אל תכריחי אותי להטיל עלייך קללה," ביקש פוטר.

"אז תסירו את הקללה ממנו!"

פוטר נאנח ופנה אל סוורוס. הוא מילמל את קללת-הנגד.
"הנה לך," הוא אמר בעוד סוורוס נאבק לעמוד שוב על רגליו, "יש לך מזל שאוואנס היתה פה, סבר-מאוס-"

"אני לא צריך עזרה מבוצדמים קטנים ומסריחים כמוה!"

סוורוס קפא. הוא הבין מה עשה ומבט של חרטה נוראה עלה על פניו. לילי לא שמה לב. היא מיצמצה בעיניה. "בסדר," היא אמרה בקרירות. "בעתיד לא אטריח את עצמי בשבילך. ובמקומך הייתי מכבסת את התחתונים שלי, סבר-מאוס."

"התנצל בפני אוואנס!" שאג פוטר על סוורוס וכיוון עליו את שרביטו.

וזה בדיוק מה שהיה עושה, אם היא לא היתה צורחת כמה משפטים על פוטר, ובורחת כשהוא צועק אחריה.

הוא ראה אותו מחליף כמה מילים עם בלק, שניהם עמדו בגבם אל סוורוס.

פוטר הסתובב לאט אל סוורוס ונראה זועם.

הבזק נוסף של אור וסוורוס חזר להיות תלוי במופך באוויר.

"מי רוצה לראות אותי מוריד לסנייפ את התחתונים?"

ואז הם הגיעו. חבורה של סלית'רינים הגיחה מהאולם הגדול.

"היי, פוטר!" צרחה בלטריקס לסטריינג'. פוטר אמנם היה בטוח בעצמו, אבל סוורוס ידע שבלטריקס, בשילוב היותה תלמידת סלית'רין ובוגרת ממנו בשנה, תערער קצת את הביטחון המוגזם הזה.

פוטר נסוג חצי צעד לאחור, בעוד בלק ניתר קדימה. גם לופין קפץ קדימה, הוא קפץ לפני בלק ואחז בדש גלימתו, לוחש לו מילים מרגיעות. הוא דחף אותו לאחור, אל מאחורי פוטר, עדיין נאבק בו ולוחש.

אבל סוורוס לא היה זקוק ליותר מהסחת דעת קטנה שכזו. פוטר ובלק עשו טעות קטנה. שרביטו היה עדיין בידו. עומד ליפול, אבל עדיין בשליטה. סוורוס הידק את אחיזתו בשרביט בשעה שגריפינדורים שצפו במתרחש באו ונעמדו מאחורי בלק, פוטר ולופין. פטיגרו ברח.

סוורוס ידע מה לעשות, זה הרי הלחש שהוא עצמו המציא.

'ליבראקורפוס' לחש הנגד עבר במוחו והוא נפל שוב ארצה בחבטה עמומה. אבל פוטר וחבריו לא שמו לב. כולם היו שקועים לגמרי בנעיצת מבטים בסלית'רינים.

סוורוס נשען לרגע על עץ האשור וחייך חיוך כאוב. קודם, הוא רוצה להתנקם בפוטר. הוא רוצה להביך אותו לפני חבריו ושאר תלמידי בית הספר. ואז הוא הרים את שרביטו ולחש, "אגואמנטי".

סילון מים יצא משרביטו והרטיב את פוטר ובלק. גם לופין נרטב קצת אבל הוא הספיק לקפוץ הצידה לפני שנפגע מהסילון בכל עוצמתו.

לרגע, היתה דממה כבדה, ואז, לאט לאט, התחילו הסלית'רינים לצחוק, ואיתם גם חלק מן הצופים. גם לפוטר היו כמה יריבים. סוורוס גיחך ופסע קדימה, הרחק ממסתור הצללים שלו.

"נו, נו, פוטר. לעולם אל תפנה את הגב ליריב שלך," סוורוס עקף אותו ופסע לעבר בית הספר.

"סנייפ!" הוא שמע קריאה מאחוריו, אבל לא עצר. הוא חייב לבקש את סליחתה של לילי, ומהר.

כשנכנס אל בית הספר הוא עקב אחרי תלמידת גריפינדור עגולת פנים ושחורת שיער.

"אליס!" שחורת השיער הסתובבה ורצה לחבק את הנער שקרא לה.

"נלך לחדר המועדון?" היא הנהנה. "יש לי משהו להראות לך," אמר הנער הגבוה וחיבק את כתפיה. ליבו של סוורוס נצבט.

-------------------------------------------------------------------------------

תגוובות..!!
אני יודעת שאני מבקשת כל הזמן תגובות, ואולי אני מתחילה לעצבן, אבל זה באמת חשוב לי..!
                                                               עדי

הפרק הקודם		הפרק הבא