סיפור אהבה אסור..:)

טוב אז ככה אני רוצה להודות ל62 הצפיות בפאנפיק שלי! לחמשת הנרשמים לעדכונים שלי! וכמובן למי שהגיב בפאנפיק שלי!

תודה על כל התמיכה והעצות והנה בשבילכם פרק 2!!!! :):):):):):):):):):):):):):):):):):)

~פרק 2~

לאחר ארוחת הרב שבה הייתה שתיקה מוחלטת ביני לבין טוני,

לקחתי את לילי החוצה למדשאות והתיישבנו שם.

"אויש לילי! מה עשית? כל הבנים הציקו לי...:(  " אמרתי בכעס ובטון גבוה.

"אני מצטערת רוזי..." אמרה לילי, חשתי שהיא באמת מצטערת לכן הנמכתי את הטון

והרכנתי את ראשי אליה.

"בסדר לילי...אני מקבלת את ההתנצלות שלך." אמרתי.

"ובכל זאת?" אמרה לילי בטון חוקר.

"ובכל זאת מה?" שאלתי לא מבינה כל כך...

"ובכל זאת את וטוני?" אמרה לילי מקווה לשמוע את התשובה שלה היא מצפה.

"ובכל זאת נראה לי ש.....לא, תשמעי אני וטוני חברים טובים מאוד אבל לא בצורה כזאת.

אני יודעת שבשנה הרביעית הכל נראה אחרת, זוהר יותר, תמים יותר"

אמרתי בעדינות כדי לא לפגוע.

"זה לא קשור לשנה רביעית או לא רוז-" דיבורה של לילי נקטע בשל כדור קווידיץ' שהגיח ישר אלינו.

נער גבוה ובלונדיני עם עיניים חומות הגיע אלינו כדי לקחת את הכדור.

"לא בדיוק מקום לקווידיץ', לא כן?" אמרתי בהתחכמות.

"לא זכור לי ששאלתי מה את חושבת, אבל אם זה כל כך מפריע לך, אז רציתי לאמן כמה חברים שלי לקראת מבחני נבחרת הקווידיץ'." אמר הנער הגבוה.

"איך קוראים לך אם מותר לי לשאול?" אמרתי בתעוזה וקמתי עם הכדור בידי.

"סקרופיו מאלפוי, ולך?" אמר הנער.

"רוז וויזלי." אמרתי בנחישות, מסתכלת לו ישר בעיניים.

"טוב, נחמד שניהלנו את השיחה הזאת לא? ועכשיו אפשר את הכדור שלי?" אמר סקורפיו ולפני שלילי או רוז הספיקו להגיב הוא חטף את הכדור מידי והתחיל ללכת.

"אומרים בבקשה!" אמרתי בתקיפות אבל אין טעם, סקורפיו כבר היה רחוק מידי כדי לשמוע...

"מה זה היה?" שאלה לילי וקמה מן הדשא הרך.

"אין לי מושג...מה עובר על הנער הזה?" אמרתי בתמיהה.

התחלנו ללכת לכיוון הטירה בחזרה מהמדשאות.

"סקורפיו מאלפוי...למה השם הזה מוכר לי?...." שאלה לילי.

"אני חושבת שאני זוכרת..." אמרתי פתאום.

"נו? מי זה?" שאלה לילי בסקרנות.

"הבן של דראקו מאלפוי." אמרתי בקרירות.

"הבלונדיני ההוא? אני לא רואה כמעט שום דמיון..." אמרה לילי כקובעת עובדה.

"האמת היא שדווקא כן..." אמרתי להפתעתה של לילי שדאגה להרים גבות למשמע אמירה זו שלי.

"מה את כל כך מופתעת? שמעתי על דראקו הזה מלא סיפורים ועם החוצפה של הסקורפיו הזה זה דווקא מסתדר לי..." אמרתי.

"לא!  לא! לא! ולא!" אמרה לילי והיא נעצרה במקום.

"מה קרה לילי?" שאלתי בתדהמה ונעצרתי גם אני.

"אסור לך לשפוט בן אדם! לא משנה מי הם ההורים שלו!" אמרה לילי בכעס.

"אוקיי, כנראה שאת צודקת." אמרתי כנכנעת.

"אני תמיד צודקת..." אמרה לילי

שתיקה השתררה בנינו "גם בקשר אלייך ואל טוני" אמרה לילי במהירות והחלה לרוץ לטירה ואני כמובן אחריה "הפעם את לא תתחמקי מזה!!!"

הפרק הקודם		הפרק הבא