הסיפור שלי, ושל הנרייט

יצאנו מהרכבת, האוויר בחוץ היה קריר, זאת הייתה שעת השקיעה. ג׳ימי ילל כי הייתי צריכה להשאיר אותו ברכבת. אבל לא ממש דאגתי כי לרוב תלמידי הוגוורטס יש בעלי חיים והם ״ מגיעים ליעד ״ והכל בסדר. ליטפתי את ג׳ימי על הראש ואז פטרה משכה בשרוול הגלימה שלי. יצאתי והדלתות נסגרו. רצנו לכיוון הקול שקרא לתלמידים החדשים והגענו לשפת אגם. משום מה הנרייט נלחצה. אותו אדם שקרא לתלמידים חדשים היה גבוה כמעט פי שניים מאדם נורמלי, והחזיק פנס ענקי, בערך בגודל של טלוויזיה. הוא אמר לנו לעלות לסירות שצפו על פני האגם. אני, פטרה, הנרייט ואמנדה עלינו לאותה סירה. אמנדה אמרה שהיא לא תסבול את השטויות של האחים שלה תוך כדי חציית אגם.

זה היה ממש מגניב, בנקודה מסוימת של השייט נגלתה לעיניינו טירה גדולה. הושמעו לחשושים נרגשים כמו ״וואו ״ ו ״זאת טירת הוגוורטס ״ וכל מיני כאלה. אחרי רבע שעה בערך הגענו לשפה השניה של האגם.

לא הייתה לי סבלנות כבר להכנס לטירה הענקית הזאת, ולהתחיל את השנה הראשונה שלי בהוגוורטס.

נראה שכל השאר הרגישו בערך כמוני.

״בלה, תראי את זה!״ פטרה הצביעה על הטירה

״ואת זה... ״ היא הצביעה על יער אפל שנראה קצת מפחיד

חיכינו.

ואז ראינו את תום וג׳ק מדברים עם ילד עם שער שחור, ומבולגן.

נראה שהם שמו לב אלינו גם, הם נגשו בהתרגשות אלינו ואמרו:

״בנווווות, נחשו עם מי היינו בסירה...? ״

אמנדה הבהירה להם חד משמעית שאותה זה לא מעניין, הם התחילו להגיד משהו אבל נקטעו על ידי אישה גבוהה וקשוחה למראה שהגיעה מכיוון הטירה.

״שלום, אני הפרופסור מקגונגל, מנהלת בית הספר הוגוורטס והמורה לשינויי צורה״ היא אמרה ״וכעת, בואו אחרי״

היא הכניסה אותנו לטירת הוגוורטס, שהייתה יפהיפיה מבפנים, עם תמונות זזות, פסלים ושיריונות מגן מתהלכים.

עברנו ליד דלת גדולה, שלפי הקולות הפטפוטים הנרגשים, כל שאר התלמידים כבר היו שם. אבל לא נכנסנו לשם.

במקום זה עברנו במסדרון צדדי ונכנסנו לחדר קטן.

פרופסור מקגונגל התחילה לומר את הנאום שלה.

״ברוכים הבאים להוגוורטס.
סעודת תחילת השנה תתחיל בקרוב, אבל קודם עלינו לבצע את טקס המיון.
המיון הוא טקס חשוב ביותר מכיוון שבתקופת שהותכם כאן הבית שאליו תשתייכו יהיה עבורכם כמו משפחה בהוגוורטס.
תלמדו בשיעורים יחד עם חברי הבית שלכם, תשנו במעונות הבית שלכם, ותבלו את זמנכם החופשי בחדרי המועדון של הבית שלכם...״

ככה היא המשיכה. בערך. היא סיפרה על ארבעת הבתים, על הנקודות וכל מיני כאלה. אבל ידעתי את זה כבר כי תום אמר הכל ברכבת.

עדיין עניין אותי זה ששם המשפחה שלי, רייבנקלו הוא ממש כמו השם של בית רייבנקלו. מוזר.

פרופסור מקגונגל השאירה אותנו לבדינו להתארגן.

היא חזרה כעבור עשר דקות והכניסה אותנו לאולם הגדול. עמדנו ליד במה קטנה, שעמד עליה שולחן מכוסה מפה לבנה, לפניו עמד שרפרף קטן.

ממול, היו ארבע שולחנות, אחד היה מכוסה מפה אדומה, אחר- מפה צהובה, השלישי היה מכוסה מפה כחולה, והאחרון- ירוקה.

שמתי לב שלכל שאר התלמידים הייתה גם עניבה.

לאלו שבשולחן הראשון- אדומה עם פסים זהובים.
השני- צהובה/שחורה
השלישי- כחולה עם פסים בצבע חום-ברונזה
ולרביע- ירוקה עם פסי כסף.

הנרייט הסתכלה על השולחן הירוק ואמרה בשנאה ״סלית׳רין״

בינתיים מקגונגל שמה על השרפרף מצנפת מאוד ישנה, שהתחילה לשיר.

אני לא זוכרת מה בדיוק אבל היא שרה על ארבעת הבתים והתכונות שלהם, בשביל להתמיין לאחד הבתים צריך לחבוש אותה, והיא צועקת לאיזה בית אתם מתאימים!

זה נשמע ממש מוזר אבל לא היתה לי בעיה עם זה.

מקגונגל קראה לילד הראשון שיעלה.

״אוריאן, אלכס!״

אלכס אוריאן עלה על הבמה, הוא היה ילד נמוך ובלונדיני עם משקפים, הוא שם את המצנפת על ראשו, חיכינו כמה דקות והיא צעקה:
״הפלפאף!״

אלכס הלך לשולחן הצהוב והתישב לידו.

״רוזן, ג׳ולי!״

״גריפינדור!״

ג׳ולי התיישבה לחיד השולחן האדום

״מרקורי, יאן״

״סלית׳רין!״

יאן התיישב בשולחן הירוק

״ננסי, איזבלה!״

״הפלפאף!״

היו עוד כמה כאלה,הרוב מויינו לגריפינדור

ואז:

״גולדשטיין, ויולט!״

ויולט נהייתה התלמידה הראשונה בבית רייבנקלו,היא התיישבה בשולחן הכחול.
אחרי שנשארנו בערך עשרה, מקגונגל קראה ל-

״פוטר, ג׳יימס סיריוס״

תום וג׳ק אמרו בהתרגשות שהוא היה איתם בסירה.

מייד אחר כך המיצנפת הכריזה שהוא מויין לגריפינדור

ואז היו תום וג׳ק, זה אחר זה.

שניהם מוינו גם כן לגריפינדור, בדיוק כמו שרצו

פטרה ואמנדה מוינו ברייבנקלו

ואז היו עוד כמה ילדים

כשהגיע תורה של הנרייט היא רעדה בעצבנות. המצנפת בקושי נגעה בראשה ומיד צעקה

״סלית׳רין ״

הייתי המומה. הנרייט המסכנה הלכה באיטיות לכיוון שולחן סליתרין.
אמנדה ופטרה התחילו להתללשש במהירות בשולחן רייבנקלו ותום וג׳ק הוציאו לה לשון משולחן גריפינדור.

והמיון המשיך
היו עוד שני ילדים.
ואז:

״רייבנקלו, בלה!״

התקרבתי באיטיות למצנפת.
ברגע שחבשתי אותה שמעתי לחישות קטנות. המצנפת דיברה איתי.

״בחירה קשה, טוב, את שאפתנית, אבל לא ערמומית... גם לא הכי גריפינדורית בעולם... את מאוד מתאימה להפלפאף,מאוד. אבל את גם חכמה, סקרנית ויצירתית. את מתאימה לרייבנקלו גם. מאוד. לרייבנקלו והפלפאף באותה מידה. עכשו זה תלוי... איפה את רוצה להיות. ״

חשבתי-

״נראה לי ש... אני יותר רוצה להיות ברייבנקלו.״

״בסדר״

ואז היא צעקה לכל האולם--

״רייבנקלו!!״

התיישבתי עם פטרה ואמנדה בשולחן
פטרה שוב כמעט חנקה אותי, ויולט, שישבה מולינו אמרה שאבא שלה גם היה ברייבנקלו ושהוא יהיה מאוד גאה בה.
אמנדה רק לא הבינה איך זה שהנרייט בסלית׳רין.

ואז הגיעה לשולחן שלנו ילדה גבוהה עם שער קצר וג׳ינג׳י והציגה את עצמה בתור ליז.
אחרוני הילדים התמיינו לביתיהם, מקגונגל לקחה את מצנפת המיון משם, ופתחה את הסעודה בדבריה.
האוכל פשוט הופיע על הצלחות שלנו, והתחלנו לאכול.
נורא נגעלתי מכל הבשר שהיה שם, אבל למזלי הוא היה רחוק ממני.

הסעודה נגמרה, והמדריכים התבקשו להוביל אותנו לחדר המועדון, כל בית הלך בכיוון שונה.
ריחמתי על הנרייט שנתקעה בסלית׳רין, אבל לא הייתה לי הזדמנות לדבר איתה.
הלכתי עם פטרה, אמנדה, ויולט, וליז וכל שאר תלמידי רייבנקלו.

למדריכה שלנו קוראים אנג׳י, היא הובילה אותנו דרך מדרגות, מסדרונות, דלתות שהוסתרו על ידי שטיח קיר או תמונה וכו׳. לפעמים תמונות היו מנופפות לנו לשלום, נתקלנו בדרך בכמה רוחות רפאים והגענו לרחבה גדולה בקומה השביעית.

הפרק הקודם		הפרק הבא