היי, אתה!

הסיפור מדורג כ-pg13 אבל לפעמים יהיו גיחות ל-R או PG. אני לא מבטיחה כלום, אנשים.

"היי, אתה!" "היי, אתה!" "היי, אתה!"
הסיוט הזה חוזר שוב ואני מתעורר מזיע כולי ועיניי מתרוצצות מסביב - מחפשות אנשים.
יופי, אין אף אחד. אני חושב שאני מתחיל לפחד מאנשים. אבל מותר לי.
אני מעביר בראש את הסיוט שוב: אני הולך ברחוב יחד עם כל החברים מנסה שהם יסתירו אותי, אבל זה לא עובד. אנשים ברחוב מצביעים עלי ואומרים "היי, אתה!" ומבקשים משהו. לקפוץ לחנות, לעזור לשכנע את הבן שלהם לצאת מחנות
המטאטאים או כל דבר אחר. ואז הכל מתערבב למערבולת של צבעים ואני שומע רק קולות צועקים "היי, אתה!"
פה אני תמיד מתעורר.
אני יודע שזה סיוט טיפשי. אבל זה כבר קרה, אני תמיד בולט - אנשים תמיד צריכים משהו כשהם רואים אותי והם רוצים דווקא אותי. אני בולט מעל כל השאר.
אפילו עם בנות זה ככה (לצערי) הן תמיד רואות דווקא אותי מכל הבנים ונצמדות אלי. וכשאני שואל אותן למה הן נמשכות אלי הן תמיד "לא יודעת. אתה פשוט..." ונעצרות. אבל אני כבר יודע את ההמשך "בולט"
קוראים לי תומאס סמית', אבל אם תבטיחו לא להסתכל עלי כל הזמן ולהיזכר בי כל הזמן וכל השטויות האלה, תוכלו לקרוא לי טום. אם לא - רק תומאס סמית' בשבילכם. (נ"ב: אבא, לך מותר לקרוא לי טום ועדיין לחשוב עלי כל הזמן.)
אני בן חמש-עשרה ולומד בשנה החמישית בהוגוורטס, בבית רייבנקלו.
לחבר הכי טוב שלי קוראים טדי. אמא שלו הייתה משנת צורה (ואגב, גם הוא) ואבא שלו איש זאב. שניהם מתו במלחמת הקוסמים השנייה, גם אמא שלי - אבל אני טוען שהיא מתה כמה ימים לפנייה ושאני לא יודע איך.
טדי מסתובב גם עם הילדים של הארי פוטר וג'יני פוטר (לשעבר וויזלי) ושל רון וויזלי והרמיוני וויזלי (לשעבר גריינג'ר), אבל כשהוא עושה את זה אני מעדיף להתרחק - אני מספיק בולט גם בלי להיות ליד הילדים של ארבע מתוך שש הילדים (לשעבר)
שתרמו הכי הרבה לעומת הקוסמים. בטח לא כשעוד אחד מהחמישה הוא המורה שלי לתורת הצמחים והאחרונה היא יוצאת בית רייבנקלו.
חלקכם בטח תוהים למה אני בולט. אז לא - אני לא יפה במיוחד. ולא חכם במיוחד (ביחס לבית רייבנקלו). ולא מוכשר בקווידיץ' במיוחד. ואין לי שום כישרון מיוחד אחר. אולי התעתקות וקצת בשיקויים ולחשים, אבל לא יותר.
עכשיו. דיברנו עלי מספיק? אני מקווה שכן.
ועכשיו נחזור לסיוט.
אני מסיט את הכילות סביב המיטה ויוצא בשקט לחיפוש אחר קצת מים.
ינשוף קורא בקול בחוץ (כנראה סלייפר. האוח של דיוויד שישן ליידי)  והחתול של ג'ון מנסה לנשנש לי את הפיג'מה.
לילה נורמאלי בחיי, כדאי שתתרגלו.
אני תומאס סמית' (טום). ובבקשה - תשכחו את השם הזה כמה שיותר מהר. אנשים משום-מה זוכרים את השם טוב יותר מדי (ולעיתים מוסיפים כינוי שמשתנה בין המין והגיל של הדובר)

		הפרק הבא