על אהבות ואכזבות!

אחרי יומיים שקטרין לא דיברה עם דראקו, היא פנתה אליו בהיסוס.

"אממ' דראקו" היא אמרה בשקט אך דרקא שמע אותה והסתובב אליה

"כן?" הוא שאל בקול שהיה אמור להיות אדיש אך נשמע בו שמץ של התרגשות

"אני אוהבת אותך" היא אמרה והוא הסתכל עליה בעניים גדולות, "אבל כמו אח, ואני באמת רוצה שניהי ידידים כי אכפת לי ממך, תסתכל סביבך

יש הרבה בנות שהיו מתות להיות החברה שלך, למה דווקא אני?"

"למה דווקא את?" דראקו שאל "למה את? את באמת שואלת את זה?"

קטרין הנהנה באיטיות ובראש מושפל

"כי אותך אני אוהב" ענה דראקו "את הילדה הכי יפה, חכמה, מצחיקה ומוכשרת שאני מכיר, זה למה"

"אבל..." התחילה קטרין משפט אבל דראקו עצר בעדה.

"אבל בשבילך אני ארוץ עד סוף העולם, אז אני מוכן שנהיה ידידים, ואני אלך למצוא לי חברה אחרת, אבל תדעי שתמיד אני אוהב אותך"

דראקו חיבק את קטרין והיא הלכה משם אל מעונות הבנות, משליכה את עצמה אל מיטתה, היא התחילה לבכות אבל לא ידעה מדוע

'יכול להיות שאני מתחילה להרגיש אליו משה?' הרהרה 'לא, כמו שאמרתי אני אוהבת אותו אבל בתור אח'

'אז למה בתוך תוכי אני רוצה להסכים להצעתו?' קול קטן בתוכה שאל.

                                                                     ***********************************************************************

דראקו שכב במדשאות מתחת לעץ נושם את האויר הצח שבחוץ, הוא שמע תזוזה לידו אך הוא לא התייחס.

הוא שמע נשימות לידו, הוא הסתובב וראה את...

טוב, אני מקווה שאתם אוהבים את הפיק, בבקשה תגיבו עם אהבתם או לא, מה אני צריכה לשנות, להוסיף ועוד...

אני לא ממשיכה לפני שיהיו לי חמש תגובות.... אז תגיבו

הפרק הקודם