אני וסלת'רין, טוב?

"אני אומר להורייך," לחשה רוז ומירפקה את לילי, שנסחבה אחרי מייק לכיוון דוכני האוכל.

"אני גר בלונדון, גם את?" שאל מייק. "כן," ענתה לילי בביישנות מהוססת. "יקירה," פנה אליה מייק בקול חביב,

"אין לך ממה לחשוש. אני בעדך. את הולכת להוגוורסט?" לילי הנהנה, מעודדת מעט מהעובדה שגם הוא לומד בהוגוורסט.

"אני בבית רייבנקלו, ואת?" שאל וחייך חיוך נעים. לילי לגמה מהבירצפת הנפלאה שהגיש להם המוכר, וענתה: "גריפינדור."

פניו הופתעו רק לרגע, ומיד שבו לארשת המאוהבת שהקרין.

"אממ, מייק, אתה לא חושב שזו הייתה הירכות נחמדה ומספקת?" מייק קימט את מצחו. "יפתי, אם את חשה שלא בנוח 

תאמרי לי." 

לפתע לילי חשה בחמימות שמתפשטת בגבה, וחיוך רחב עלה על שפתיה. "נעים לי," פלטה.

"הודות לאל," חייך מייק, "רוצה לשמוע קצת עליי?, שאל בחיוך, ומיד הציץ בשעונו.

"אוי ואבוי! המשחק מתחיל בעוד חמש דקות. בואי נלך." הוא תקע בה מבט של את-ממש-ממש-יפה-התאהבתי-בך, וסימן

לה לבוא.

הם התיישבו במושבים היוקרתיים, מולם קערת צפרדעי שוקולד והם צופים במשחק שהתנהל במרץ.

"או! אני אספן סדרתי של הקלפים של סלאזר סלת'רין. הציור ממש מגוחך, נכון?" לילי הנהנה ונתנה מבט בקלף שהחזיק מייק.

ידו חיבקה את קצה כתפה והיא השעינה עליו את ראשה, הניחה לכתפיה להישמט ולגופה להירפות. 

"אח! משחק טוב!" העיר מייק את לילי בליטופים עדינים את לילי, שנרדמה.

"שריוני ניו יורק פרקו את נשרי קינגאם. אח, בהחלט משחק מותח. קאבור בירדסלי קבע את התוצאה הסופית."

לילי פיהקה והחלה לצעוד לכיוון הוריה ומשפחת וויזלי, שישבו משפר מושבים מאחוריהם.

"ביי, לילי! נתראה בהוגוורסט, בעוד שבוע." לילי נופפה למייק לשלום והוא התרחק.

"נו, ליליונת, איך היה הערב בחברת מייק אביב?, שאל הארי בקול מרוצה. "הערב דווקא בסדר," פלטה לילי.

"הוא לומד בהוגוורסט, רייבנקלו." הארי הרים גבה וחיבק את לילי.

"לילי." קראה ג'יני בחוסר רצון. "בואי לכאן, בבקשה." לילי התקרבה לאמה.

"הוא לא מוצא חן בעינייף  האביב הזה." פסקה ג'יני. "נו, אמא!" מחתה לילי. 

"אסביר לך בבי ת למה", אמרה ודחפה את לילי קדימה.

הפרק הקודם		הפרק הבא