אני וסלת'רין, טוב?

חדר ההורים היה נעול

ג'יימס, אמא ואבא ישבו שם. 

שתי כיסאות הוצמדו לדלת, ואזניים סקרניות מצאו דרכם לחור המפתח.

אלבוס סימן לאחות להביא את הצינור הארוך

שהוכן מבעוד מועד.

הם השחילו אותו דרך חור המנעול והצמידו את אזנם לקצהו. 

"הו, ג'יימס!" נשמעה הקריאה, והיא יצאה מפיה של ג'יני. "מזל טוב, יקירי!"

"מזל שהחברה שלך באה ממקום טוב. אני סומכת על המשפחה שלה." ג'יימס אמר משהו, ולפתע נשמעו צעדים לכיוון הדלת.

הכיסאות נגררו לחדרם של אלבוס ולילי, והצינור היה סתם צינור שמוטל על הריצפה.

ג'ייסמ, ג'יני והארי מצאו את לילי ואלבוס מסדרים טאקי.

"חברים יש לנו הודעה חשובה., קרא הארי בחשיבות. "ליליונת, תקראי לוויזלים!"

לילי ירדה את שלושת הקו מות במעלית, וחצתה את החצר הענקית בריצה.

היא דפקה על דת ביתם של וויזלי, והרמיוני פתחה. "הו, ליליו! בדיוק התכוונתי לקפוץ

אליכם. מתאים?" לילי התנשפה: "אמא ביקשה שתבואו כולם." אמרה.

"רון אמור כבר לחזור... או, היי רון! פוטר מזמינים אליהם! בוא! תאסוף ת'ילדים ונצא!" היא המשיכה להמטיר

מטלות על ילדיה בזמן שלילי הצרחקה משם בריצה. "הם מגיעים," בישרה לאבה,

 וג'יני הוציאה עוגיות.

וויזלי הגיעו, והתיישבו סביב השולחן הגדול.
"חברים," פתח הארי, "יש לג'יימס משהו חשוב להודיע."

ג'יימס הסתכל על כולם בפנים רציניות.

"יקיריי," אמר.

לפתע נשמע בוווווום חזק. 

הפרק הקודם		הפרק הבא