והתשובה הייתה 'כן'

"האם אתה, פרסאוס ג'קסון, מבטיח לשאת את אנבת' ג'ניפר צ'ייס, בטוב וברע, באש ובמים?"

"אני לא אפספס את זה."

תשובתו הילדותית זיכתה אותו בחבטה קטנה אך כואבת מצד אנבת'.

"האם את, אנבת' ג'ניפר צ'ייס, מבטיחה לדאוג לפרסאוס ג'קסון, בטוב וברע, באש ובמים?"

האם באמת יכלה לעשות זאת?

אנבת' לא ממש חשבה, לראשונה בחייה. היא רק הסתכלה בעייניו הירוקות כים של פרסי, וידעה את התשובה.

"לנצח, מוח אצה." לחשה לו.

"אם כך, החתן רשאי לנשק את הכלה!"

אנבת' בקושי הספיקה למצמץ, ושפתיו של פרסי נצמדו לשפתיה.

היא כרכה את זרועותיו סביבו, מלטפת את שערו השחור.

הם התנתקו, מחיכים מאוזן לאוזן.

הם באו לרדת מהבימה, וגל חבריהם מהמחנות סחפו אותם לריקוד זוגי.

פרסי חייך לאנבת'.

"אנבת' ג'קסון." הוא גלגל את המלה על לשונו.

"כן. אצתרך להתרגל אליו. אבל, היי, מעכשיו, אתה צריך להקשיב לי."
פרסי הביט בה בשובבות.

"נאאא. יש עוד זמן. חוץ מי זה, עכשיו זה לא הזמן. את באה? צריך להניף אותנו על לוחות עץ לא בטיחותיים, כך שנשבור או נערוף את הראש." צחק.

"אל תדאג. הבטחתי שאשמור עליך. אני לא מתכוונת לתת לך לההרג בשנייה שהתחתנו." אמרה אנבת', וגררה אותו אל לוחות העץ הישנים.

בקצה השני של האולם, הגיחו שני אנשים. הם היו לבושים בהתאם לארוע, אבל הגבר היה שזוף, והדיף ריח ים, ואילו האישה, הקרינה חוכמה ואישיות מסוכנת.

הם צפו בזוג המאושר בחתונתו.

הם צפו כשפרסי הניף את אנבת' באוויר,

כשהם התנשקו בשנית,

כשהם אכלו ביחד,

כשהםישבו על לוחות העץ החורקים צווחים ומחזיקים ידיים.

 "כאן היריבות הסתיימה." אמרה האישה.

"כן."השיב הגבר, מרותק כשהחתן הצעיר כמעט ערף את ראשו על התקרה, בעוד הכלה מצילה אותו ברגע האחרון.

"אני מניחה שכאן אנחנו נפרדים. אני אפסיק להשגיח על בינך, בעוד אתה תפסיק להשגיח על ביתי." אמרה האישה בקול צונן.

"אכן, כן." הגבר והאישה לחצו ידיים, ואז הלכו כול אחד אל ילדו, ותוך כדי כך מקפיצים עשרות חצויים מבוהלים.

"פרסאוס ג'קסון." נשמע קול מוכר מאחורי פרסי.

החתן הסתובב, מוצא את אביו לפניו.

"אב-אבא?"
הגבר הנהן.

"מזל טוב, בני. אני גאה בך."

"תו-תודה."

"אתה מרוצה מהחלטתך?"

"כן. אני מאושר עם אנבת'." קולו התייצב.

הגבר הנהן.

הוא פנה ללכת, אבל נעצר במקומו.

"אבא-אבא חכה."

הגבר הסתובב במקומו.

ואז, במפתיע, פרסי ניגש אליו וחיבק אותו.

"להתראות, אבא." אמר ונסוג לקהל בחיפוש אחר כלתו האובדת.

~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~

לאחר שעות החתונה, נסעו פרסי ואנבת' לביתם החדש.

"כאן נגדל את הילד שלנו." דיברה אנבת', משקיפה בהנאה על ביתם הקטן.

פרסי חיבק את מותניה.

"כאן נהיה מאושרים." לחש לה.

וכך, יד ביד, צעדו לתוך ביתם היפה, מאושרים עד אין קץ.

מפנית הצללים, הגבר והאישה עמדו.

"להתראות." אמר הגבר, ונעלם בעננת ריח ים.

וכך התחילו חייהם החדשים של פרסי ואנבת'.

המשך ופרק אחרון, אחרי שלוש תגובות! 

הפרק הקודם		הפרק הבא