שנה שביעית

"רון, תחזור הנה. " רוטנת הרמיוני. "אתה לא ילד קטן. זה בסדר."

"מה בסדר?" רותח רון. "מאלפוי קרא לך בוצדמית! הוא ישלם על זה!"

"רון." היא חוזרת. "זה בסדר. הוא בטח כבר למד." היא מסדרת את הצווארון שלו. 

"מה?"

"לא להתעסק עם החברה של רון וויזלי." 

"אהה, אז אני החבר שלך?" הוא שאל, מתגאה.

"לא, אתה הגיבור שלי." היא נושקת לו.

"אוה, באמת? טוב, אני שמח לשמוע, גריינג'ר." הוא נושק לה חזרה. ידיה כרוכות סביב מותניו וידיו מלטפות את ראשה.

"אתה הג'ינג'י האהוב עליי, רונלד, " היא אומרת לו.

"ואת הבלונדינית הגאונה שלי, "

"אתה מחמיא לי."

"אני מנסה."

"טוב, רון, כדאי שנחזור. לחדר המועדון. אני לא בטוחה שאפילו לתלמידי השנה השביעית מותר להסתובב במסדרונות אחרי כיבוי אורות, "

"כן, אבל אנחנו מדריכים." עונה לה.

"כן, רון, וגם מאלפוי מדריך. " היא עונה לו ברטינה. "אתה רואה אותו מסתובב במסדרונות פה?"

"אהה, אני לא בטוח שהוא לא מסתובב עם אסטוריה,"

"מי זאת?" נעצרת הרמיוני. הם מפסיקים ללכת.

"סתם מישהי. חברה של מאלפוי. " אומר רון. שניהם מתחילים לצחוק, לא מפסיקים. 

"אז, מה עושים עכשיו?" שואלת הרמיוני. הם ממשיכים ללכת.

"אהה, אני חושב ש... " הוא מחייך חיוך רחב וערמומי. הוא וחברתו שלובי ידיים אחד בשנייה. הם רואים מישהו בקצה המסדרון. 

"היי, רון, חכה רגע." היא עוצרת אותו מלנשק אותו. "יש שם מישהו."

הם רצים אל סוף המסדרון.

הם רואים ילד. קטן, בשנתו הראשונה לבטח. יש לו פצעים בכל הגוף, שיערו חום ופרוע ועיניו חומות.

"היי, מה קרה?" שואלת הרמיוני. "הכל בסדר? מי אתה?"

הוא לא עונה. "היי, הכל בסדר?"

הוא מפוחד. הוא הפלפאפי, ככה זה נראה. 

"אני הנרי." לוחש.

"למה אתה לוחש?" שואל רון בעדינות. "מה אתה עושה פה?"

"לא ידעתי. פשוט נכנסתי ו..." הילד נראה על סף בכי. "לא... לא התכוונתי. חשבתי שהיא מסתננת... אני... אני לא ידעתי... פשוט נכנסתי לשירותים של הבנים שם... והיא הייתה שם... חשבתי שזה משהו... א-אוכל מוות... הוא הרג את אחותי... " הוא התחיל לבכות. "וחשבתי שזה הוא... והיא מתה..."

הפרק הקודם		הפרק הבא