מבט חטוף

הפרק הזה...... תפנית בעלילה!!!!!!!!!!!

טאם טאם טאאאאאאאאאאם!!!!!!!

חח סתם עשיתי פרק מנקודת המבט של דראקו על שני הפרקים האחרונים :)

אז כן, אני יודעת שאמרתי שהפרקים הבאים עומדים להתרכז בגילוי העצמי של הארי, אבל עלה לי רעיון לעשות כל פרק מנקודת מבט של מישהו אחר (דראקו/הארי) ואז יהיה יותר מעניין לעקוב.

'עוד פעם הוא בוהה בי, הפוטר הזה...' חשב דראקו. 'מה יש לו?'.

דראקו ניסה בכל מאודו להתרכז בהכנת השיקוי. אם הוא יצליח לייצר שיקוי מושלם, אולי יצליח לגנוב חלק ממנו לאחר השיעור, אך לא הצליח בגלל הגריפינדורי שלא הפסיק להסתכל עליו.

"פוטר!!" דראקו נבהל. הוא ראה את פרופסור סנייפ צועק על הארי, ונמלא הקלה, הארי הפסיק להסתכל עליו. הוא הרגיש צביטה קלה, כאילו תחושה של פספוס, אבל החליט להתעלם ממנה.

בזמן ארוחת צהריים ראה דראקו את הרמיוני גריינג'ר מדברת עם הארי. 'בטח מנסה למצוא דרך להוציא אותו מהעונש.' חשב לעצמו. לרגע עלתה במוחו מחשבה כמה היה נחמד לשבת עם הארי וביחד לדבר על שנאתם לסנייפ, אבל דראקו מיהר לדחוק אותה לפינה הרחוקה ביותר של מוחו.

"תראה את גריינג'ר." פנסי נגעה בכתפו של דראקו וניתקה אותו ממחשבותיו. "בטח מנסה לגרום לפוטר להיכנס איתה לאיזה תא שירותים." היא נחרה.

"כן אה... אני מתפלא שהיא כל כך נואשת שהיא ירדה לרמה כזאת..." דראקו פלט צחוק מזויף. לא היה לו כוח לפנסי עכשיו. 

הוא המשיך לאכול את ארוחת הצהריים בשיעמום, בלי שום עניין באוכל או בכל דבר אחר.

* * *

"דראקו, אתה ער?" דראקו שמע קול מעליו. הוא פקח עין אחת.

מעליו גהר קראב. 

"קראב! אתה מפריע לי לשנ"צ! מה אתה רוצה?" הוא אמר בחוסר סבלנות.

"רק רציתי לומר לך שצריך ללכת לארוחת ערב." הוא מלמל.

דראקו קם ממיטתו. הוא לבש באיטיות את גלימת בית סלית'רין ועלה עם קראב לעבר האולם הגדול.

חצי הוגוורטס כבר התאסף שם, כולל הארי וחבריו.

"דראקו! הגעת!!" פנסי הרעיפה עליו חיבוקים. דראקו חיבק אותה בריחוק קל. פנסי הייתה נחמדה, אבל די דביקה.

"מה קרה בייב? למה אתה עצוב?" היא התיישבה לידו. 

"אני סתם עייף. ישנתי עכשיו." הוא מלמל. כמובן, הסיבה הייתה יותר עמוקה, אבל לא היה לו כוח לפרט. חוץ מזה, אם הסיבה תצא לאור, זאת תהיה הפדיחה הכי גדולה שאי פעם קרתה לדראקו.

"נחש מה?" פנסי ניסתה לעודד אותו. "גיליתי מה היה העונש של פוטר: מיון זחלי משי לכיתות הצעירות!!! איזו השפלה." היא צחקה.

דראקו חייך.

מרחוק הוא ראה את הארי עם רון, הרמיוני ואחותו של רון. דראקו לא זכר את שמה. 

לפתע דראקו לא הרגיש כל כך טוב. חמש שנים שהוא לומד עם הפרצוף הזה, אוכל עם הפרצוף הזה... ועדיין, רק עכשיו הוא החל לשים לב באמת, לשים לב כמה מלא חיים החיוך הזה, כמה קטנות וחמודות המשקפיים, שנחות בצורה מושלמת על קצה אפו...

הפרק הקודם		הפרק הבא