מבט חטוף

שבוע לאחר אותו שיעור שיקויים, הארי זומן למשרדה של פרופסור מקונגל, ראש בית גריפינדור.

הארי נקש עד דלתה. 

"יבוא." נשמע קול מתוך החדר.

"שלום פרופסור, רצית לראות אותי?" שאל הארי.

"כן מר פוטר, היכנס בבקשה."

הארי נכנס באיטיות אל חדרה של הפרופסור. הוא לא הצליח לפרש את הבעת הפנים שלה, לכן לא ידע אם הוא בצרות או שהיא סתם נראת מפחידה, כמו שקורה ברוב הפעמים.

הוא התיישב מולה וחיכה לדבריה.

"שמעתי מפרופסור סנייפ שאתה לא מתרכז בלימודים." היא הביטה בו. "לא עובד על-פי ההוראות... בוהה בתלמידים אחרים..." היא הרימה גבה.

הארי שתק. אם סנייפ תפס אותו בוהה במאלפוי זה לא סימן טוב... אם איכשהו הדבר הזה יצא החוצה, זה יהיה הסוף של הארי, הוא יהיה הבדיחה של הוגוורטס!!

"אני מצטער פרופסור. ריציתי כבר עונש אצל סנייפ -מיון זחלי משי לכיתות הצעירות- ואני מבטיח להתרכז יותר ולהשקיע במקצוע." הוא שיטח בפניה את ההתנצלות הכי משכנעת שיכל לומר.

לא באמת היה לו אכפת מההערות על אי הריכוז בשיעור, אבל הוא הרגיש שהוא חייב ללכת להתרענן קצת, להשתחרר מהמחשבות שהטרידו אותו כל כך.

פרופסור מקונגל שתקה למשך כמה רגעים, אך לבסוף אמרה: "בסדר פוטר, אמסור את התנצלותך לפרופסור סנייפ, אתה משחורר." 

הארי קם מכיסאו והתקדם לעבר הדלת.

"להתראות פרופסור."

"להתראות, פוטר."

כשהגיע לחדר המועדון מצא הארי את חברו, רון, יושב על מיטתו וקורא ספר על קבוצת הקווידיץ' האהובה עליו, התותחים מצ'אדלי. 

"אז מה היא רצתה ממך?" שאל רון כשהבחין בהארי. 

"סתם... רצתה לדעת למה אני לא מרוכז בשיעורי שיקויים..." הוא אמר.

"חח... היא צריכה לתת לך פרס על זה שאתה מנסה..." הוא גיחך. 

הארי נכנס למקלחות. הדבר היחיד שרצה היה לשטוף את האירוע האחרון ממוחו. הוא לא רצה בכלל לנסות לחשוב מה יקרה אם יוודא למאלפוי שהארי בהה בו... הוא התנער מהמחשבה והתשדל להתרכז בחפיפת ראשו.

* * *

"הארי." הארי הרגיש כאילו הוא מתעורר מחלום.

"הארי, אתה שומע אותי?" הרמיוני ניערה אותה.

"בוקר טוב היפיפיה הנרדמת, נגמרה ארוחת הבוקר, אתה בא? היא החלה לקום מהשולחן.

הארי נגרר אחריה, חצי ישן.

"מה קרה לך? למה אתה כל כך עייף?"הרמיוני שאלה את הארי בדרכם לכיתת הלחשים. 

"סתם,לא הצלחתי לישון..." הוא מלמל.

התשובה הייתה מדוייקת חלקית. הארי באמת לא הצליח לישון בלילה. אבל לא מסיבה סתמית.

הוא חלם חלום מוזר. הוא זכר שהיה כלוא במקום מסויים, כמו ארון. הוא ניסה לצאת אבל לא הצליח. לבסוף מישהו חילץ את הארי. הוא לא זכר את תווי פניו, הדבר היחיד שהצליח לשחזר היה ציצית שיער בלונדיני, כמעט לבן.

הארי התעורר בבהלה מהחלום, והעביר יותר ממחצית הלילה במחשבות עליו. 

הארי העביר את המשך היום בהעמדת פנים שהכל בסדר, כשהאמת הייתה שהוא פחד. מאז ומעולם היו לו ספקות לגבי עצמו, והחלום רק הגביר אותן...

הפרק הקודם		הפרק הבא