אורות, מצלמות ודראקו מאלפוי

לפני הכל אני רוצה להגיד תודה ענקית לבטא שלי Pita Potter (יובל) שעזרה לי לתקן ולסדר את הפרק הזה.

לפני הכל אני חייבת לציין שהפאנפיק הזה הוא לא כמו כל פאנפיק רגיל.
זה לא מתרחש בהוגוורטס והרמיוני ודראקו לא קוסמים בכלל. הרמיוני בכלל שחקנית קולנוע ודראקו בכלל זמר. אה ויש גם את קראב, גויל, בלייז ועוד איזה אחד מרכוס שהם כאילו אלה שמנגנים אצל דראקו בהופעות. לקחתי את הפאנפיק הזה למקום אחר לגמרי. האמת שלא אני לקחתי..
מצאתי פאנפיק מתורגם וגמור וחשבתי שהרעיון שלו ממש טוב ורק צריך להחליף את השמות וחשבתי לתת לכם את האפשרות לקרוא וליהנות. אז קרדיט לכותבת ולמתרגמת (שאין לי מושג מה השמות שלהן האמת).
ולכל הבנות שמכירות את הפאנפיק המקורי, זה לא שלקחתי את פאנפיק והפכתי אותו לשלי כן? רשמתי שמישהי כבר תירגמה אותו ואני רק משנה את השמות. ואם למישהי יש שאלות או תלונות בבקשה שתכתוב לי בפרטי אוקי?
תודה. 

נקודת מבט - הרמיוני
"אני לא מאמינה שאת קיבלת את התפקיד בלמצוא את נסיך החלומות!" החברה הכי טובה שלי ג'יני הייתה בשוק אחרי שסיפרתי לה את החדשות האחרונות.
"לא קיבלתי את התפקיד הזה," ציינתי בחיוך וגלגלתי את עיניי."התסריט היה כתוב בשבילי. החלק היה שלי בכל מקרה."
ג'יני צווחה, דוחפת את הכתפיים שלי. "זה עדיין מרגש! מי משחק את נסיך החלומות?" 
"אני עוד לא יודעת." משכתי בכתפיי. "אני אגלה בקרוב."
ג'יני שילבה את ידיה, משנה את הפרצוף שלה למתרגש ביותר. "זה צריך להיות טיילור לאונטר! אה, או ג'וש האצ'רסון!"
גילגלתי את עיניי. "טיילור מצלם סרט חדש איפשהו בקנדה. אני בספק אם הוא ילך בכלל לאודישנים."
הלסת של ג'יני נזרקה למטה. "את מכירה את טיילור?"
"סוויפט." גיחכתי. "היא אמרה לי." משכתי בכתפיי כאילו זה לא עניין גדול. ג'יני עדיין לא התרגלה לחיים המשוגעים שלי. בסופו של דבר היא תתרגל...
או שלא.
דפקתי על החלון הקטן שהפריד אותנו מהנהג של הלימוזינה. "אתה יכול להדליק את הרדיו, בבקשה?" שאלתי אותו בנחמדות.
"כמובן, גברת גריינג'ר." הוא הבזיק לי חיוך ומיהר להדליק את הרדיו.
"if you could be anywhere..." הרדיו התחיל לנגן.
"לא משנה!" שיניתי את דעתי. "אני אוהבת שקט."
"כמובן, גברת גריינג'ר." הנהג הינהן בזמן שכיבה את הרדיו, בלי לשאול שום שאלות.
ג'יני הסתכלה עליי בחומרה, כאילו עשיתי משהו לא בסדר.
"מה?" שאלתי אותה.
"את כל כך חנונית." היא נאנחה וצעקה: "ג'נקינס, תדליק ת'רדיו!"
"כן, גברת וויזלי!" הוא צעק לה בחזרה.
"כבה אותו!" צעקתי, והרדיו מיד שתק.
נשענתי אחורה בכיסא, משחררת אנחה. אני לא יכולה להקשיב לרדיו בלי לשמוע את הקול המעצבן שלו?
"אני בחיים לא אבין למה את לא אוהבת את דראקו מאלפוי." ג'יני פלטה. "הוא כזה סקסי! והוא מאנגליה, כמוך! את אמורה לאהוב את המוזיקה שלו."
"זה מסובך." אמרתי כשהלימוזינה התכוננה לעצירה.
"כמה מסובך?" ג'יני שאלה.
"משהו שאני אף פעם לא ירצה לדבר עליו, ובמיוחד לזכור, מסובך." עניתי לה בזמן שדחפתי את הדלת ופתחתי אותה. הבזקים של אורות הצלמים המעצבנים פתאום התקיפו אותי, מכריחים אותי למצמץ. עשיתי כמיטב יכולתי להתעלם מהם ויצאתי מהלימוזינה, אחריי יצאה ג'יני.
"אני לעולם לא אתרגל לזה!" היא קראה על המהומה.
"אל תדאגי!" אמרתי לה. "גם אני לא!" העפתי את קצוות השיער מהעיניים שלי, עשיתי את דרכי דרך השטיח האדום הקטן אל עבר הבניין הגדול במקצוענות. התעלמתי מהנשימות של ג'יני כשג'והנה, בעלת המגזין 'אנשים' ומארחת המסיבה בירכה אותי לשלום. השיער הכהה ניראה מסולסל להפליא, והיא התהדרה בשמלה הדוקה ואדומה בדיוק כמו שרצתה. היא בהחלט בילתה הרבה זמן בהכנות.
"שמחה שהצלחת לעשות את זה!" היא חייכה, מנשקת את שתי הלחיים שלי. "מזון וכיבוד בכיוון הזה-" היא הצביעה על שולחן מקושט ונחמד עם מגוון רחב של אוכל ומשקאות. "והמסיבה, טוב, בכל מקום אחר!"
"תודה שהזמנת אותי!" חייכתי. "זאת חברה שלי, ג'יני." אמרתי לג'והנה, מציגה את ג'יני.
"נעים להכיר אותך." ג'והנה חייכה אלינו בחזרה. "אני מקווה שתהני."

"אני אהנה!" ג'יני חייכה, מסתכלת סביב כאילו היא ילדה קטנה בעולם הממתקים.
ג'והנה גיחכה לפני שהתנצלה והלכה לפגוש את האורחים האחרים, משאירה אותנו להתערבב עם השאר.
"או.מי.גאדדד!" ג'יני התנשפה, צרחה, מושכת את ה"גאד" שלה. "זה אורלנדו בלום?!"
תפסתי את ידה והחזקתי אותה לפני שתהפוך למעריצה ותשתגע. "את תוכלי בבקשה להתנהג רגיל ולא כמו מעריצה מטורפת? המאבטחים לא יהססו ללוות אותך החוצה."
ג'יני התיישרה ולבשה פנים רציניות. "בסדר. אני אנהג במקצועיות." היא עצרה. "אני עדיין יכולה ללכת לפלרטט עם אורלנדו בלום?"
נאנחתי. "תתפרעי."
"יש!" היא צווחה, מעיפה את שיערה אחורה ונעלמת בקהל.
באנחה נוספת, עשיתי את דרכי לעבר הכיבוד. לא הרבה אנשים היו כאן, אז מזגתי לעצמי קצת פונץ', לקחתי לגימה וצפיתי במסיבה ממשיכה.
"חושבים שהם יראו אותנו?" קול לחש איפשהו מאחוריי. התעלמתי מזה והרמתי את הכוס בחזרה לשפתיים שלי.
"לא חושב." קול אחר ענה. "עכשיו תהיה בשקט או שהיא תשמע אותך."
"זה מפל שוקולד?" הקול קרא.
"קראב!" האחרים קראו לו. "היא הולכת ל-"
לא יכולתי שלא להסתובב, התרגזתי מעט. "אתם יודעים ששמעתי אתכם כל הזמן?" יריתי לעבר שני הנערים. אחד מהם, האחד עם שיער שחור, התחיל ללכת לכיוון מפל השוקולד באיטיות.
שילבתי את זרועותיי. "אתה יודע שהאוכל חינם, נכון? אין צורך להתגנב מסביב." 
שניהם נעמדו והצלחתי לראות את הפנים שלהם טוב יותר. 
"גריינג'ר?" הבלונדיני הרים גבה, מציץ בי.
הפנים שלי החווירו. "תסלח לי." הסתובבתי, העיניים שלי חיפשו חדר לברוח אליו אבל איכשהו הוא עמד מלפניי, חיוך על השפתיים שלו.
"מה אתה רוצה, מאלפוי?" אמרתי בכעס, מקללת את ההחלטה שלי לבוא למסיבה הזאת.
"כלום." הוא משך בכתפיו, עדיין מחייך. "זה פשוט... לא ראיתי אותך במשך שנים. את השתנית."
"השתניתי?"
דראקו גיחך. "מאוד. למרות שאני רואה שאני עדיין מסוגל להיכנס מתחת לעור שלך."
"מאוד." חיקיתי אותו. מעולם לא חשבתי שאני אראה אותו שוב. למעשה, אני אף פעם לא רציתי לראות אותו שוב. למה הוא כאן בכל מקרה?
"רוצה לרקוד?" דראקו הושיט את ידו, אבל ההומור ברור בעיניו. הוא יודע שאני אף פעם לא אהבתי אותו, והוא יודע שאני עדיין לא.
"אף פעם." אמרתי בכעס, עוברת אותו.
"אני חוזר בי!" דראקו קרא אחריי. "את לא השתנית אפילו קצת!"
עצרתי את עצמי מלשלוח לו אצבע שלישית. הוא בהחלט יכול להיכנס מתחת לעור שלי. הוא היה מצוין בזה. כל מה שהוא עושה וכל מה שהוא אומר... הוא איכשהו מצליח להעלות לי על העצבים ומרגיז אותי. אני אפילו לא יודעת איך הוא עושה את זה.
"מה היה כל זה?" קולה של ג'יני הבהיל אותי.
"הא?" ניערתי את ראשי כדי לנקות את המחשבות שלי. "כלום. אני לא רוצה לדבר על זה."
כחברה טובה, ג'יני עזבה את הנושא הזה. "את ניראית עייפה."
"אם ככה את רוצה לקרוא לזה." מילמלתי. "אני חושבת שאני רוצה לעזוב מוקדם."
"אבל רק הגענו לכאן." ג'יני החמיצה פנים.
"יהיו עוד הרבה מסיבות. אני פשוט לא מרגישה טוב." אמרתי לה באנחה.
היא עשתה פרצוף אבל לא התווכחה. "אוקיי. וידעת שלאורלנדו בלום יש חברה?"
"לא."
"כן. טוב, אז יש לו." היא לבשה פרצוף עצבני והסתכלה על הגבר הנאה שישב ודיבר עם איזה במאי מפורסם. "אידיוט שחצן, זה מה שהוא."

נקודת מבט – דראקו 
לעסתי תות כשצפיתי בהרמיוני יוצאת מהבניין עם נערה חמודה בעלת שיער ג'ינג'י, הנחתי שזו הייתה חברה שלה. גיחכתי לעצמי. באמת מזמן לא ראיתי אותה. שנים, למעשה. המראה שלה השתנה, למרות שהאישיות שלה לעולם לא. היא כמו פרוסה ישנה של עוגה. בחוץ ניראת מעולה, אבל כשאתה לוקח ביס, אתה לא יכול שלא להרגיש בחילה.
"זאת לא הייתה הרמיוני גריינג'ר?" קראב בא מאחוריי. "השחקנית הענקית שאני חושב שאני מתחיל לחבב?"
חייכתי לקראב ולקחתי דונאט שוקולד. רק המחשבה גרמה לי לגחך. מישהי כזאת יפה, אף פעם לא תיקח כזה שמנמן ומכוער. "כן."
"אתה מכיר אותה?" קראב שאל, לוקח את הדונאט מהידיים שלו ולוקח ביס בעצמו.
קימטתי את המצח ולקחתי את זה בחזרה. "מאז היסודי."
"חושב שאתה יכול לשדך אותי?" קראב צחק.
ריסנתי את המחנק. "לא חושב."
"אוכל!" גויל הופיע, כורך זרועה מסביב לצוואר שלי. "זה בחינם?"
"כמו תמיד!" קראב החזיק כריך קטן לפני שדחף את הכל לפה שלו.
"דראקו?" קולו של מרכוס הבהיל אותי. "מישהו רוצה אותך." הוא הושיט לי את הטלפון כדי שאני אקח. "זה פראמאונט. משהו לגבי האודישן בשבוע שעבר."
מבולבל, היסתכלתי על קראב שהביט בי בחזרה במבט של הפתעה.
"אתה לא חושב...." הוא התחיל להגיד, קולו דועך.
משכתי בכתפיי ולקחתי את הפלאפון, מצמיד לאוזן שלי. "הלו?"

		הפרק הבא