נפלאות החיים

דניס קלארק מעולם לא הייתה ילדה מיוחדת.

שיער היה לה. שיער חום, בצבע כהה. קצוות שיערה התבהרו הרבה יותר כתוצאה מחשיפה לשמש.

דניס לא ישבה בבית הרבה זמן. היא לא רצתה לצפות בעיניה הכחולות והכהות בהוריה, לא מפסיקים להתווכח כאשר מגיעה הביתה, עייפה מהבנות שממררות לה את החיים מכיתה ו'.

שיערה תמיד היה אסוף לקוקו נמוך ומלא קשרים. היא מעולם לא הרגישה צורך להתייפות. היא שנאה את כל המסקרה שמסקרה, את כל המייק-אפים למיניהם או איך שלא קוראים להם.

ואתם יכולים לנחש שהיא גם שנאה להצטלם. היא שנאה להיראות את עצמה לעולם ממחשבה שהיא מכוערת, היא דבקה במחשבה הזו.

והגיע הזמן, כמובן, לדבר על בית הספר. דניס הייתה פרח קיר מבודדת. לא מפריעה לאף אחד, אין חברים. אבל היא ידעה שאיכשהו מרי צ'יין וחברותיה תמיד ימצאו אותה מרחרחת בסנכוןה, מחפשת ספרי מדע בדיוני, פנטזיה ורומנים ישנים.

וכמובן, למרי צ'יין המקובלת והוורודה באופן לא מפתיע היה חבר. חבר שאוהב צרות, חבר שמחפש אותן, חבר מצחיק, קונדסאי. המילה תמיד נראתה לדניס... נחותה.

קונדסאי זה אידיוטי, תמיד חשבה. מילה גסה. אחד אידיוט, שמחפש צרות. והאחד הזה לא אחר מאשר ג'יימס סיריוס פוטר.

תכירו, ג'יימס סיריוס פוטר האידיוט. שיער שחור ופרוע, עיניים חומות. נשמע לכם מוכר? תמצאו אותו בכל בר בלונדון, איפה שלא תחפשו. הוא לא היה אחד שעושה מעשים טיפשים בכוונה, למשל התגרות בשוטרים או רכיבה על אופנוע ללא רישיון או משהו כזה.

ג'יימס פוטר גם לא למד בתיכון. הוא אמר שרוב השנה הוא לומד בתיכון רחוק מאוד, ליתר דיוק פנימייה. הוא אף פעם לא דיבר על זה יותר מדי, וטוב שכך. היא לא הייתה צריכה לשמוע עוד קשקושי שכל מ"חברותיה" נכוןה שמברברות עליו כל היום, זאת אומרת, מרי צ'יין וה-סוג-של-שפוטות שלה.

פוטר היה מבקר את מרי צ'יין, שלצערה של דניס הן שכנות. היא הייתה עושה רעש בכל השכונה, "ג'יימס פוטר הוא החבר שלי! ג'יימס פוטר הוא החבר שלי!".

דניס תמיד טענה שג'יימס פוטר מכוער. הו, איזו טעות מרה, דניס. ג'יימס פוטר היה חבר של מרי צ'יין לא רק בגלל שהוא מוצלח ומצחיק ושוויצר, אלא גם בגלל שהוא חתיך עד דמעות. אפשר להגיד שכל הבנות בשכונה ובתיכון כולו שנאו את צ'יין אך טענו שהן מעריצות אותה, בשביל לא להיקלע לחוסר פופולריות חמור, כמו דניס.

זו הסיבה שדניס קלארק קובעת עובדה: החיים האלה מסריחים.

		הפרק הבא