כשהחיים מתהפכים

היי אנשים!!! אני- דרדר, לא אהיה כאן שבוע בגלל טיול עם המשפחה..

אז מי שבמתח.....יאלץ לחכות! מצטערת....

אל תשכחו להגיב!

אוהבת- דרדר. והפעם בלי אלבטראוז...

לפני שאמשיך, יש כמה דברים לספר לכם על אמא שלי.

כשראתה שיש לי כישרון ורצון לרקוד, לא התעלמה מזה וקנתה לי את נעלי הפוינט הקשיחות הראשונות שלי, למרות שלא היה לנו כסף, ואמרה לי משפט שלעולם לא אשכח:

"קים, לעולם על תוותרי. תשיגי את מה שאת רוצה בעבודה קשה. קחי את הנעלים האלה, ובארוע מיוחד תנעלי אותם. הם יביאו לך מזל. אני אוהבת אותך."

זה היה המשפט האחרון שהיא אמרה לי, כשהורידה אותי בחוג הבלט שלי. ואז המשטרה באה לאסוף אותי מהחוג, בעוד הם מנסים להסביר בעדינות לילדה בת שמונה שאמא שלה מתה מתאונת דרכים.

מאז, לקחתי את הנעליים האלה לכול מקום. הם דרבנו אותי להמשיך להתאמן, גם אם לא הייתי בחוג.

אז שמתי אותם בתיק אם כול בגדי הריקוד והנעליים ומיהרתי לשיעור השני שלי בתור השחקנית הראשית.

טסתי לסטודיו הפרטי של המורה, והתנצלתי על האיחור.

"זה בסדר. את לבד אז אפשר להתעקב." כיווצתי את מצחי. המורה בדרך כלל הייתה אומרת משהו בסגנון 'איחרת. פעם הבאה אם תאחרי, שרלוט תחליף אותך.' או משהו כזה.

""אוקיי." אמרתי לה, מעט בחשד, ונעלתי את נעלי הבלט שלי.

כשהסתובבתי אליה, היא לא הייתה שם.

"המורה?" שאלתי, מעט בלחץ, וקמתי על רגלי.

סובבתי את ראשי בחזרה והיא עמדה מולי.

"היי?" שאלתי, מודה בפני עצמי שנבהלתי קצת.

המורה פערה את פיה. "שלום...קים." אמרה בקול מצמרר.

"המורה? זה לא מצחיק!" אמרתי בקול מעט לחוץ.

"קים." לחששה באותו קול מצמרר וצעדה לעברי. נסוגתי לקיר.

"לא מצחיק. מי עומדת מאחורי הטריק הזה? שרלוט? של איימי? של-"

"ים. אני מריחה אותו עד לפה." קטעה אותי המורה בקול המוזר.

"מ-מה?"

"מי שלח אותך? זה הסוס המטופש?"

בהיתי במורה בבילבול. "על מה את מדברת?" שאלתי.

"על תעשי את עצמך." לחששה. "אני מריחה אותו עד לכאן!"

הרגע הבא עבר כמו טיל.

בין רגע צימחה המורה הנחמדה לשעבר שלי טפרים, השילה את עורה והפכה למפלצת, בכללי.

עינייה זהרו בירוק ובשנאה.

החלקתי לישיבה על הקיר.

"מה- מה את?" שאלתי בפחד, שוחכת את כול מה שלמדתי בסיף השנה.

"מישהי רעבה, יקירתי."

זה ממש מטופש. באיזה מין סרט הזוי נתקעתי בדיוק?

באותו רגע שעברה לי המחשבה (האחרונה, ככה חשבתי,) דניאל שותפי החדש לחדר פרץ למקום.

"קים! תתרחקי!" צעק לעברי. לא ממש הסתכלתי מה הוא עשה, כי אני הייתי עסוקה בלברוח בלי להביט לאחור. אמיץ מיצידי!

"קים! כנסי למכונית הונדה כחולה ועל תצאי! מי שיהיה שם יסביר לך הכול!" צרח דניאל, שהיה עסוק במשהו קטנטן כמו להעסיק מפלצת.

אז חטפתי את התיק אם הנעלים, יצאתי מהכיתה, פניתי שמאלה ליציאה, חלפתי על פני המורה לסיף שצעק שאסור לרוץ, יצאתי לרחוב, איתרתי את המוכנותי נכנסתי לשם ותרקתי את הדלת.

נשמתי עמוק ונשפתי.

"זה לא אפשרי, זה לא אפשרי." תפסתי בראשי בין ידי.

"מה לא אפשרי?" סכין נצמדה לצווארי. בקושי נשמתי.

לידי ישבה נערה בלונדינית, בת שמונה עשרה בערך, אם עיניים אפורות כסערה, ומבט רצחני.

"מי- את?" הצלחתי בקושי לדבר.

"מי שלח אותך?" שאלה בקול קפוא.

"ד- דניאל. הוא אמר לי להיכנס למכונית הונדה כחולה ולא לצאת."

הסכין ירדה מהצוואר שלי.

"מי אמר לך את זה?"

"ד-דניאל." גמגמתי, עדיין מרגישה את הסכין על צווארי.

הנערה קיללה בשפה שאכשהו הבנתי. אולי רק הייתי בהלם, ככה שחשבתי שהבנתי.

נער אם שער שחור ועיניים ירוקות כחולות נכנס למכונית.

"דניאל בצרות." אמרה הנערה, והנער קילל באותה השפה.

"אמרתי לו שהוא צעיר מידי! הוא היה צריך לקרוא לי."

הנער סוף סוף הבחין בי. "ומי זאת?"

"החצויה שדניאל שמר עליה." ענתה הנערה במקומי, ואילו אני נותרתי מבולבלת.

הנער בחן אותי, ואז קלטתי שעיניו ועיני זהות. אותן הצבעים, אותו הצורה.

"נסביר לך בקרוב." אמרה הנערה. "פרסי, לך תחלץ את דניאל, אני כבר באה."

הנער- פרסי הניד בראשו. "תישארי איתה, אנבת'. זה מסוכן להשאיר חוציה לבד כשהיא יודעת מה היא."

"מה הולך פה?" השמעתי סוף סוף את קולי.

"נסביר לך אחר כך." אמרה אנבת', נישקה את פרסי, (הנחתי שהם חברים,) ויצאה איתו החוצה. ראיתי את צלליתה נשענת על דלת האוטו, מעמידה פנים שהיא מחכה למישהו.

ועדיין לא הבנתי מה קרה בדיוק למורה שלי לבלט.

מקץ כמה דקות מתוחות, פרסי חזר עם דניאל שנשען על כתפו. נבהלתי. מה קרה לו? הייתי צריכה להזכיר לעצמי שהייתה מפלצת,

שלא דמיינתי,

ושגרוע מי זה, זה היה אמיתי.

היבטתי על התיק שהיה איתי תמיד.

זזתי למושב הכי רחוק, בוהה בחלון.

הם הכניסו את דניאל, נכנסו למושבים הקדמים והתחילו לסוע.

"אני יודע שאנחנו חייבים לך תשובות-" פתח פרסי את דבריו.

"אבל תשמעי אותם כשנגיע."

"כשנגיע לאן?" העזתי לחקור, מנסה לפענח אם חוטפים אותי.

דניאל פקח את עיניו לידי.

"למחנה שאמרתי לך עליו. מחנה החצויים."

הפרק הקודם		הפרק הבא