את מ-כ-ש-פ-ה!

(קרדיט קטן לחתולת בר על רעיון לכיוון שיתגלה בהמשך...)

"לילי, רדי למטה האוכל מוכן" שמעתי את אמי צועקת לי מלמטה והתרוממתי באטיות מהמיטה, פיההההההקתי והתחלתי להתארגן, כשסיימתי ירדתי למטה "בוקר טוב אמא ואבא" קראתי אליהם "בוקר טוב גם לך חמודה, תאכלי מהר לפני שהאוכל מתקרר" ניגשתי לשולחן ואכלתי את הטוסט והשוקו שלי, וחיכיתי עד שפטוניה תסיים גם את האוכל שלה. אח"כ יצאתי בדילוגים מהמטבח, חטפתי את הילקוט שלי ויצאתי עם פטוניה מפתח הבית.

כשכבר ראינו את בניין בית הספר בבירור נשמע 'טרררררררררררררררררררררררררררררררררררררר................' מעצבן שמסמן את תחילת השיעור "לילי, רוצי! בקצב שלך בחיים לא נגיע לביה"ס" פטוניה צעקה עלי "מה שתגידי" עניתי לה והתחלתי לרוץ במהירות, הרוח שרקה באוזני והשארתי את פטוניה בודדה מאחורי עוד פעם. במטושטש שמעתי אותה צועקת לי לעצור, אבל היא ביקשה שאני ימהר. שתסתדר לבדה.

הגעתי במהירות לביה"ס ונכנסתי לכיתה שלי, כיתה ה'. הספקתי להתיישב במהירות ושנייה אחרי זה הייתי צריכה לקום 'לעזאזל' קיללתי בליבי, מיס דאון המורה הגיעה לכיתה.

שאר היום עבר עלי במהירות, הספקתי ללמוד מתמטיקה, היסטוריה וגיאוגרפיה, הספקתי לריב עם ג'ראלד המעצבן וחבורת השפוטים שלו ולקראת שיעור מדעים להתעלף. אחלה יום לא?

בעצם מה שקרה זה שג'ראלד וחבורת השפוטים שלו שיחקו בחוץ בזמן השיעור, ואז אן הקטנה והמתולתלת הלשינה עליהם למורה, והסתומים האלה לא יודעים לחשב 1+1 אז הם חשבו שאני הלשנתי עליהם, בקיצור סיפור לא משהו שנגמר בזה שג'ראלד והחבורה שלו קיבלו ריתוק והכדור שלהם התפנצ'ר מעצמו והשיער של ג'ראלד הפך לסגול וארוך מדי (אני חושדת שאני עשיתי את זה איכשהו, אי אפשר לדעת. סתאאאאאם אין סיכוי שאני מאמינה לשטויות של ג'יימס, נכון?) .

קצת לפני סוף שיעור היסטוריה הרגשתי כאב חזק וחד בראש שהופיע בפתאומיות ושניה אחרי זה נעלם והוא היה כל כך חזק שעלו דמעות בעיני וכמעט צרחתי. זה היה כל כך קשה להתאפק. אח"כ הכאב הופיע עוד פעם פעמיים במשך השיעורים, הרגשתי שאני כמעט מתמוטטת וכמעט הקאתי מרוב כאב! לא הבנתי מה קורה איתי. לקראת שיעור מדעים הכאב תקף שוב, אבל הפעם הוא היה ליותר זמן וכואב יותר (אם זה בכלל אפשרי) הרגשתי נורא. מאז אני זוכרת רק שלפני שהכאב חלף הכל נהיה מטושטש, ניסיתי לצרוח אבל לא הצלחתי, פתאום עטפה אותי חשכה, הרגשתי שאני נופלת ושמעתי במהודהד חבטה של נפילה, כנראה שלי ומאז אני לא זוכרת כלום.

קורא יקר קורא חביב עשה טובה פשוט תגיב:)

הפרק הקודם		הפרק הבא