הנהר והוורד

עוד פרק, בפאניפיק החדש הזה.

ועכשיו נכיר דמות חדשה בסיפור, רוז.

או בכינוייה, רוזי.

קריאה מהנה!!!

**************************

"רוז! תקומי, את עוד תאחרי את הרכבת שלך!" אמרה אימה של רוז.

רוז היא נערה יפה, עיניה צבועות בגוון כחול בוהק, ושיערה החום והשופע תלתלים מסודר להפליא. היא גבוהה ודיי רזה, אך לא מדיי, וזוהי שנתה הראשונה בהוגוורטס, לאחר שאת ארבעת שנות השכלת הקוסמים שלה, אימה בחרה ללמדה בבית, כדיי שלא תדאג לה, בכל זאת, רוז היא כל מה שנשאר לאימה, לאחר שבעלה נהרג בפיצוץ, במחלקת השיקויים של בית החולים ע"ש הקדוש מנגו.

"אני קמה, אני קמה.." מלמלה רוז, פוקחת את עיניה באיטיות. היא הולכת להתחיל את שנתה הראשונה בהוגוורטס, הייר אל השנה החמישית. ואת המיון היא תצטרך לעבור עם כל ילדי השנה הראשונה, ענקית מעל מלא גמדים קטנים.

היא שיפשפה את עיניה וקמה ממיטתה. על מסעד הכיסא בחדרה, היו מונחים מבעוד מועד, הבגדים המוגלגים שהיא אמורה ללבוש עד לעלייה לרכבת. היא לבשה אותם במהירות, ולאחר מכן היא צחצחה את שיניה ואספה את שיערה לקוקו גבוה.

"ארוחת הבוקר שלך מוכנה, אז תרדי, כי הרכבת יוצאת עוד שעה וחצי!" קראה לה אימה מהמטבח. הבית שלהן, היה בית קרקע בעל, שני חדרי שינה, שני חדרי שירותים ומקלחת, סלון קטן, ומטבח. הכל נמצא בקומה אחת. ולמרות גודלו הקטן של ביתה, הוא תמיד היה נראה מרווח ביותר, בזכות עיצובה המרשים של אימה.

רוז יצאה מאורגנת מחדרה, היא התיישבה לשולחן הקטן, ואכלה במהירות את החביתה והסלט.

"גמרת?" שאלה אימה לאחר כמה דקות. היא הנהנה מעמיסה את תיק הצד שלה על כתפה.

"אז קדימה." אמרה אימה, תופסת במפתחות המכונית שלהם. רוז העמיסה את המזוודה שלה בתא המטען של המכונית, את כלוב הינשופה שלה, ליליה, היא שמה על ברכיה, בעוד שאת תיק הצד שלה היא שמה בין רגליה, על מנת שלא יפריע לה. לאחר שהן חגרו את החגורות, האם התניעה את הרכב, והן נסעו לתחנת הרכבת, קינג קרוס.

כאשר הן הגיעו לתחנה, הן עברו במהירות במחסום והגיעו לרכבת היירה להוגוורטס.

רוז ראתה בפעם הראשונה, המוני בני נוער, כמוה, אשר לומדים קוסמות, והיא הייתה פשוט המומה. אימה נפרדה ממנה, לא לפני שהיא הבטיחה לה לכתוב לה בכל יום. רוז תפסה את המזוודה בולעת בשקיקה את המראות הצבעוניים של הילדים שנפרדים מהוריהם, הינשופים הצוווחים, החתולים המייללים והעכבורושים המצייצים, כשלפתע היא נתקלה במישהו בטעות.

"סליחה!" היא אמרה בטון לחוץ. היא לא צריכה שעל היום הראשון שלה היא תצטייר בתור נערה מגושמת ומעופפת, מה שההפך הגמור ממנה.

"רק תשימי לב לאן את הולכת." אמר לה קול עמוק ומעט קריר. היא אפילו לא הביטה לראות במי היא נתקלה, היא רק גררה את המזוודה שלה לתוך הרכבת במהירות, לפני שמישהו יראה איך פניה מאדימות במבוכה ובושה. היא עברה בין התאים עד שמצאה אחד ריק, למזלה הטוב. היא מיקמה את המזוודה שלה והתיישבה בקרון מביטה על ההורים הנפרדים מילדיהם.

הרכבת צפרה ואחרוני הילדים עלו עליה מפריחים נשיקות להוריהם. והיא ראתה רק ילד אחד, או יותר נכון, נער אחד, שלא נפרד מאף אחד, רק עולה על הרכבת במהירות לפני שהיא תסע בלעדיו, כאילו היה לו ממש חשוב לעלות על הרכבת ולא להישאר מאחור. נער עם מבט מרוחק בעיניו, אך מלבד זאת, הוא היה מושך מאוד.

"כי זה מה שחסר לי עכשיו.. להתרכז בבנים ולא בלימודים.."

__________________________________________________

תגובות יתקבלו בברכה!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא