חצי פוסידונית

טוב זה קצר אני יעלה עוד מחר...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אנבת':

הדרך למחוז ארבע הייתה קלה. הייזל עטפה אותם בעירפול. אוריון היה מהיר, וסער ובלג'קאק לא רצו להיות אלה שמפגרים בסוף. הם דהרו מהר, ומרוב פחד ליפול אנבת' חיבקה את פרסי. טוב, לא רק מתוך פחד.

הייתה לה תחושת בטן רעה, אבל היא לא רצתה להלחיץ את פרסי. 

תוך שעה וחצי הם עברו דרך הרבה יותר ארוכה, וסער אוריון ובלג'קאק היו תשושים וכמעט קרסו. הייזל נתנה לאוריון קצת זהב וסער ובלאג'קאק כירסמו מהצמחייה הפרואה. הם ירדו מגביהם של הסוסים ממש מול דלת של בית בגודל קצת גדול מכדח להיקרא סטנדרטי שעליה היה כתוב "קרסטה".
פרסי דפק בדלת, והיה מאד לחוץ. זה היה רק עניין של זמן עד ששירותים יתפוצצו.

"מי זה?"

"באתי לדבר איתך בקשר לאבא שלך", פרסי ענה.

"באנו", גייסון תיקן. "שבעה אנשים".

"תכנסו", היא אמרה. הקול שלה היה נשמע חנוק, כמו מדמעות.

ניקו היה נראה מבועת. "כדאי שמישהו ישמור על הסוסים", אנבת' אמרה בחוכמה ערמומית ופזלה לכיוונו.

"כן, אני יכול לשמור עליהם," הוא אמר בנדיבות והקלה, כמעט רוצה לחבק אותה. דמעות היו, ללא ספק, החולשה שלו. "בהצלחה!"

"מלכודת?" שאלה הייזל, רגע לפני שחצתה את סף הדלת.

"נקווה שלא," פרנק משך בכתפיו בסתמיות והניח את ידו על ידית הדלת.

פייפר:

פייפר הסתכלה אל תוך הבית, ולרגע חשבה שהיא מדמיינת.

כל הבית היה מלא בטישו משומש זרוק על הרצפה, מטווה שבילים, ועל הקירות היו תלויות המון תמונות של נער בן 14 ושל אותו אחד בגילאים מבוגרים יותר, בהדרגה. נוספו לו זיפים ומבט חלול בעיניים רדופות. פייפר העריכה שבתמונות האחרונות הוא בן עשרים ומשהו. הוא היה שזוף, עם שער בהיר בלונדיני ועיניים מושלמות. התמונות האחרונות היו שלו במדי צבא ושלו בחליפה לבנה עומד לצד בחורה מאושרת וקורנת, מאחוריהם עוגה רבת שכבות מעוטרת בזיגוגים מרהיבים. יש אנשים שפשוט אפרודיטה יצרה אותם בעבודת יד בעדינות, את יצירות המופת שלה. הוא כזה.

הם הלכו לפי קולות הבכי לחדר עם דלת חומה גדולה וסגורה. נשמע רעם בשמים, שפייפר קישרה לג'ייסון שמתופף בעצבנות באצבעותיו על מכנסי הג'ינס שלו.

פרסי, שהוביל, פתח לאט את הדלת ואמר: "שלום, חצי אחות", ואז מייד- "אוי לא"! ושלף את החרב שלו.

הפרק הקודם		הפרק הבא