משחקי הרעב ה76

מאדג:

הקול שלה הידהד בחלל. הרגשתי שאני מתפרקת.

"דלי סנואו!"

אמא שלי צעדה קדימה. אמיצה כתמיד. היו לה פנים חתומות, כמו תמיד. היא לא בכתה, אני כן.

ידעתי שהיא הולכת לטבח. אין מצב שיתנו לביתו של הנשיא לצאת משם בשלום.

"לא!" צרחתי. "לא!" ורצתי קדימה. שוטרים עצרו אותי, אבל בלי לחשוב הרבצתי להם ורצתי אליה.

"אמא!" צרחתי וחיבקתי אותה חזק. לא אני אמורה להגן עליה, אלא להפך. ובכל זאת.

היא הייתה חיוורת ונשכה את שפתיה. "נדבר אחר כך, מאדג'," היא אמרה ויטפה את הפנים שלי.

"לא!" צרחתי. זכרתי את מה שהבטחתי לאחי הקטן, רורי. "אני מתנדבת במקומה! כמיועדת!"

רורי יהיה עצוב אם אמות, ללא ספק. אבל הוא חייב את אמא. היא זו שתפרנס אותו ותדאג לו שישאר בחיים. לא אני.

אז אני ימות והיא תחיה. זה עדיף בשבילו. בלעדיה שנינו נמות.

"פנו דרך למתנדבת הצעירה שלנו! אני מוכנה להתערב שזו הייתה אמא שלך שם, נכון?"

עליתי על הבמה. רק עכשיו קלטתי מה עומד לקרות באמת. ראיתי את רורי בוכה, ורץ אל אמא שלנו לחבק אותה.

"כן, זו אמא שלי," אמרתי, ודמעה ניטפה מקצה הסנטר שלי.

"אח, התסרוקת שלך מזכירה לי את... טוב, לא משנה", היא אמרה והרימה את היד שלי. "מחאות כפיים למאדג' סנואו!" היא אמרה אל תוך המיקרופון.

הסתכלתי על רורי וראיתי בעיניים שלו בעתה. הכרחתי את עצמי לא להתפרק.

היא המשיכה להקריא שמות של בנות אקראיות, וראיתי עוד ועוד נשים מטופחות ויפיות שהולכות על מותן. אף אחד מאיתנו לא מאומן בכלי נשק.

ואז נבחרה חברה שלי, וכאב לי הלב עליה. זהו, כמעט נשמתי לרווחה. נשארו רק עוד שתי מעומדות. 

ואז, רגע לפני שנרגעתי, שוב הלב שלי הלם בכוח.

"דלי סנואו!"

אמא שלי התנתקה מרורי, לחשה לו שהכל יהיה בסדר, ועלתה לבמה. יכלתי לשמוע אותו צורח: "לא! לא!" 

הלב שלי שקע. הוא ישאר לבד. יתום. ידאג לעצמו.

לא רציתי כזה גורל לאח שלי.

הלכתי אל אמא שלי, והחזקתי איתה ידיים.

"אבוי, איזה חוסר מזל!" קראה אפי. "התנדבת להחליף אותה-" היא אמרה לי, "ושוב היא נבחרה. אבוי!" נימת הקול שלה היתה משועשעת, והתחשק לי להכניס לה בוקס בגרון. לא שהייתי מצליחה.

"הכל בסדר, מאדג'," אמא שלי אמרה לי. אבל לא האמנתי לה. גם סבא אמר את זה.

וסבא מת. זה לא עזר לו.

היינו שתיים עשרה מועמדות. חלק הכרתי. לא יכלתי להרוג אותם, אבל בשביל רורי, אני חייבת שאני או אמא שלי נצא מהזירה בחיים. חייבת.

לא אכפת לי מה יקרה לי, אבל על רורי אני חייבת להגן.

אפי התחילה להוציא שמות של בנים מהקופסא. התחננתי לטיפה מזל. מגיע לי קצת אחרי כל היום חסר המזל הזה, לא?

כנראה שלא.

לא היה לי מה לעשות כששמעתי אותה מקריאה: "רורי סנואו".

כולנו הולכים למות.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

3 תגובות ואני ממשיכה

הפרק הקודם		הפרק הבא