להישאר?

קוראים יקרים שלי.. אני לא יודעת כמה אתם, או אם בכלל יש אתם..ולמה זה? כי אתם לא מגיבים T_T אני אשמח לדעתכם.. הערות הארות וגם סתם שלום.

ועכשיו ברצינות, אני אשמח לשמוע את דעתכם, הרי כל הרעיון זה לכתוב בשבלכם אחרת לא הייתי מפרסמת.

אני יודעת שזה פרק דיי קצר.. זה מעיין פרק מעבר אז תהיו סבלנים איתי.. אוהבת אותכם!!XOXO

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"אוהה! פאק!" מלמלה הרמיוני בעצבנות ועיוותה את פניה בזמן שהשמש נכנסה לחדר והאירה על עיניה.
"בעע.. תכבי את האור! אוה הראש", היא שמעה את פרד ממלמל בזמן שהרגישה את הרטט ביד שהייתה על חזהו, היא הביטה בו מביט בה עם עין אחת חצי פתוחה והיא נזכרה באתמול בלילה.
"זה לא אני, זאת השמש", היא אמרה בקול צרוד.
"אז תכבי את השמש", הוא אמר בגיחוך, "מה השעה בכלל?", הוא העיף מבט חטוף לכיוון השעון ובאותו הרגע נשמעה דפיקה בדלת וג'ורג' הכניס את הראש,
"כולם לבושים?", הוא צחק
"ממממ", שתי הדמיויות האומללות על המיטה גערו לעברו מבעד להנגאובר המסיבי שעבר עליהם.
"קחו שניכם", הוא הגיש להם שיקוי משקם ולאחר שתי דקות הם כבר הרגישו טוב יותר. "קדימה קומו!, אנחנו צריכים להתארגן ולזוז", הוסיף ג'ורג' בשעשוע כשהביט במבטים האומללים שלהם.
"טוב, אז הרמיוני את תכנסי ראשונה למקלחת להחליף ואני בנתיים אכין קפה?", היא הנהנה לעברו וקמה לכיוון השירותים בזמן שהוא התקדם למטבח והכין לשלושתם קפה.
לאחר עשר דקות הרמיוני יצאה מחדר השינה לבושה בבגדים שלבשה אתמול וחייכה אליהם בזמן שג'ורג' הגיש לה את הקפה.

היא לא יכלה להוריד את מבטה מפלג גופו העליון של פרד, שעדיין היה עירום וחשף גוף שרירי כתוצאה של שנים כחובט במשחקי קווידיץ'. למזלה פרד לא שם לב. אבל ג'ורג' בניגוד אליו שם לב ושלח חיוך שובב לכיוונה, והם המשיכו לשתות את הקפה בשתיקה.
"טוב, אני נכנס להתקלח, רבע שעה ואני מוכן", הודיע פרד ופנה לאחיו התאום שהנהן לכיוונו כבר מוכן לצאת.
"אממ.. בנים", התחילה הרמיוני בהיסוס, שני הגברים פנו לכיוונה והביטו בה עם מבט שואל
"אני צריכה לקפוץ הביתה להחליף בגדים", היא חייכה מעט במבוכה.
"אוה, ברור", ענו לה שניהם עם חיוך.
"רוצה שנבוא איתך?", שאל ג'ורג', "או שנחכה לך פה?".
"זה בסדר, חכו לי פה, זה לא יקח לי הרבה זמן", היא ענתה להם, הם הסכימו והיא התעתקה לדירתה שבסוף הסימטה, איך שהיא התעתקה פרד פנה להתקלח כשעל פניו חיוך טיפשי שסירב לרדת.
היא התעתקה אל תוך דירתה. היא הביטה מסביב על דירתה המרופטת, שלא דמתה כלל לדירה היפה של הבנים ונאנחה.
הסלון של הבנים היה בצבע כתום אפרסק בהיר מאוד, קיר אחד של לבנים אדומות עם חלונות שמביטות על הסימטה היפה, אל מול האח הייתה ספה בצבע צהוב ולצידה מוטה מעט הייתה כורסא שנראתה נוחה בצבע בורדו עמוק, ועל אחד הקירות הייתה סיפרייה ענקית מלאה בספרים שונים, רובם על סוגים שונים של לחשים ושיקויים שהיא ידעה ששימש אותם לחנות המתיחות שלהם.
באמצע החדר היה שולחן קפה נמוך מעץ קהה, החדר כל כך הזכיר לה את חדר המועדון של גריפינדור וזה העלה בה זיכרונות נעימים במיוחד שלה עם הארי ורון.
המטבח הפתוח שלהם היה חמים, עם ארונות עץ לבנים בעיצוב כפרי עם קיר בצבע צהוב בהיר שהשתלב כל כך יפה עם הסלון הנראה ממנו. בצד המרוחק, מתחת לאחד החלונות היה שולחן אוכל קטן מעץ שהתאים לארבעה עם ארבע כיסאות תואמים.
לעומת זאת, הדירה שלה הייתה מעוצבת בפשוטת, ניגוד גמור מדירתם של התאומים, כמעט ולא היו שם רהיטים, היא גם העדיפה את זה. היא גם ככה בהתחלה לא תכננה לחזור לאנגליה לתמיד ועכשיו כשהיא כן נשארת היא מתכננת לעבור בקרוב לאזור טוב יותר, כך שאין בעצם טעם לעצב את הדירה.

היא נכנסה לחדר השינה ופתחה את הארון הפשוט שהגיע עם הדירה והוציאה ממנו מכנסי ג'ינס בהירים עם קרעים בברכים וחולצה צמודה בצבע שחור עם תווי מוזיקה בצבע לבן שהיא קנתה בתקופה שהייתה בפראג. היא סיימה להחליף בגדים, נעלה על רגליה נעלי אולסטר אדומות והביטה על עצמה במראה וחשב לעצמה כמה שסגנון הלבוש שלה השתנה בשנה האחרונה.
היא יצאה מהחדר לכיוון הסלון רק כדי לחזור ולקחת את הסווטשרט האפור שהיא קיבלה מאחת הבנות שטיילה איתה ברחבי הולנד. היא יצאה מהדירה, נעלה אחריה והתעתקה לסלון של התאומים, שהיו מוכנים וחיכו לה.
"אני מקווה שלא חיכתם לי יותר מידי", מבט מעט מודאג על פניה.
"ממש לא", צחקו שניהם.
"רק לפני חמש דקות סיימתי להתארגן", אמר פרד עם חיוך בוחן אותה במהירות והיא חייכה אליו בחזרה כלא שמה לב לעובדה הזאת.
ג'ורג' כיחכך בגרונו והם הביטו בו במבוכה.
"נזוז?", היא שאלה במהירות ושני הגברים החסונים הינהנו לעברה.

הפרק הקודם		הפרק הבא