להישאר?

"וואו!", אמרה הרמיוני השיכורה, "הדירה שלכם יותר מסודרת ממה שחשבתי שהיא תהיה", היא צחקה בזמן שהיא התנדנדה לאורך הסלון.
פרד וג'ורג' הביטו בה משועשעים, "מה חשבת שאנחנו חיים כמו חזירים?", שאל פרד
"אמא בחיים לא הייתה מניחה לנו אם זה היה המצב", המשיך ג'ורג' חצי בצחוק חצי ברצינות.
הרמיוני התהלכה בחדר בוחנת כמעט כל פינה בסלון עד שהיא התישבה על הספה הנוחה של התאומים ופיהקה.
"אוקיי, זמן לישון", ג'ורג' דיבר שוב והביט בה מחייך, "אנחנו גם ככה צריכים לקום מוקדם בבוקר מחר".
"הרמיוני, את תישני בחדר שלי ואני אשן עם ג'ורג' בסדר?. אנחנו מרחק דלת ממך אם תצטרכי משהו"
"אוקיי" ,היא ענתה לו בזמן שעקבה אחריו אל חדר השינה שלו.
הם נכנסו והוא הדליק את האור בחדר, כל קירות חדר השינה היו בצבע קרם עדין מאוד,כמעט לבן חוץ מהקיר שעליו נשענה המיטה שהיה בצבע חאקי עדין,מנגד לדלת הכניסה היה חלון שהשקיף לסמטת דיאגון ומעליו וילון בצבע ירוק בהיר, בחדר הייתה מיטה זוגית גדולה בצבע עץ בהיר עם מצעים כחולים כל כך כהים שבהתחלה חשבה שם שחורים. בצידי המיטה היו שידות קטנות עשויות מאותו העץ של המיטה, עם שתי מגירות קטנות כל אחת. מול המיטה היה ארון גדול עשוי עץ גם הוא, אבל בצבע קרם שהשתלב עם הקירות הבהירים יותר, לצד הארון הייתה דלת סגורה שהרמיוני הניחה שזאת הדלת לשירותים.
"קחי", אמר פרד בעודו מגיש לה חולצת טישרט גדולה בצבע אפור בהיר ובוקסר בצבע שחור, "את יכולה להחליף בשירותים", הוא אמר והצביע על הדלת הלבנה הסגורה.
"תודה", הרמיוני הסמיקה מעט.
"לילה טוב הרמיוני", הוא אמר עם חיוך טיפשי מרוח על פניו.
"לילה", החזירה לכיוונו עם תקווה שזה באמת יהיה לילה טוב, או לפחות שקט.
היא נכנסה לשירותים להחליף את הבגדים,היא סגרה את האור בשירותים ובחדר השינה ולאחר מכן נכנסה לתוך המיטה המרווחת של פרד מתכסה בשמיכה הרכה ומסניפה אותה, 'הרמייוני גריינג'ר מה את עושה לעזאזל?!', היא גערה בעצמה, הסתובבה לצד השני ונרדמה לאחר מספר דקות.

"אההההה!", צרחה חזקה נשמעה מחדרו של פרד. התאומים התעוררו מייד והתרוממו למצב ישיבה במיטה בתאום מושלם.
"עזבי אותי! אני לא יודעת כלום! רדי ממני!!", נשמעה שוב צרחה מאותו כיוון ושניהם תפסו את השרביטים שלהם.
"ג'ורג', אני הולך לבדוק מה קרה", ג'ורג' הינהן לכיוונו,
"אני אחכה לך ליד הדלת", פרד הינהן בחזרה ויצא מהחדר בעודו לובש רק מכנס פיג'מה אדום. שקט סרר בדירה בזמן הג'ינג'י הצעיר התקדם לכיוון חדרו, הוא דפק בעדינות על הדלת ופתח אותה כדי לראות את הרמיוני בוכה והתפתלת במיטה תוך כדי שינה, הוא הסתובב לאחיו מסמן לו שהכל בסדר ושהוא יכול לחזור לחדר,וזה נענה למבטו.
זה היה ברור שהיא באמצע סיוט, הוא נכנס לחדר, סגר את הדלת והלך לעברה במהירות וניסה להעיר אותה בעדינות.
"הרמיוני, קומי זה רק חלום רע", הוא אמר בקול מרגיע בזמן שהוא מנענע אותה בעדינות כדי להעיר אותה. היא קפצה במהירות למצב ישיבה, כשהיא הבינה שזה היה רק סיוט היא התחילה לבכות מהקלה, מתקפלת לתנוחת עובר ישובה. פרד, שהיה קצת מופתע בהתחלה אסף אותה לחיבוק וניסה להרגיע אותה בזמן שהדמעות זלגו על חזהו.
"את בסדר?" הוא שאל לאחר שהיא נרגעה
"נראה לי", אמרה מנגבת את הדמעות, "תודה".
"אוקיי, תנסי לחזור לישון", הוא אמר עם חיוך מרגיע, מלטף את שיערה וקם לכיוון הדלת.
"פרד", היא קראה אחריו, "אתה יכול בבקשה להישאר איתי?"
"אררממ.."
"בבקשה", דמעות נצצו בעינייה.
"ברור", הוא אמר ברוך, לא יוכל לסרב למבט המתחנן והמפוחד בעינייה.
הוא נכנס למיטה וכיסה את שניהם עם הסמיכה בעוד שהיא מתקרבלת על חזהו ונרדמת כמעט מיד. הוא בניגוד אליה לא חזר לישון בכזאת מהירות, מריח את שיערה, 'בשם תחתוניו של מרלין,מה אני עושה?' שאל את עצמו, 'ממתי אני מסניף את השיער של הרמיוני?! זה העייפות', ניסה להרגיע את עצמו, 'אני חייב לנסות לישון', הוא אמר לעצמו שניה לפני שעייניו נעצמו והוא נפל לשינה עמוקה כשהוא מחובק עם החברה הכי טובה של אחיו הקטן.

הפרק הקודם		הפרק הבא