זהירות! מוגל בדרך

דייב הרגיש נורא.
הוא חיפש בכל היער ולא מצא את חבריו.
כבר עברו שעתיים מאז שגילה שהם נעלמו והשעה הייתה כבר שמונה בבוקר.
דייב כבר התייאש והלך לכיוון העיר לונדון, שהייתה העיר הכי קרובה.
בלונדון דייב חיפש מקום לנוח בו, אבל לא היה לו כסף לפרוסת לחם וברור שלא היה לו מספיק כסף למלון.
ואז דייב ראה שביל גרגרים זהובים המובילים לתוך פאב קטן.
קראו לפאב "הקלחת הרותחת".
אבל היה בו דבר מוזר, נראה כאילו אף אחד אחר לא רואה את "הקלחת הרותחת".
דייב התעלם מזה ונכנס פנימה.





"שלום" אמר הפונדקאי "אני טום." ודייב ענה "בוקר טוב, אני דייב".
טום היה איש זקן, אך בכל זאת הוא הושיב את דייב ליד שולחן ונתן לו לנוח.
אבל דייב ידע שהוא לא יוכל לנוח הרבה.
הוא תכנן להמשיך צפונה ולחפש עוד יערות.
דייב קיווה שאולי, ורק אולי חבריו המשיכו במסע שלהם והלכו צפונה. 





השעה הייתה מאוחרת וכבר התחיל להחשיך.
דייב רעד בתוך מעיל הצמר שלו.
לפני כמה רגעים כשדייב בחן את המפה שלו נוסף ציון מקום במפה שלו.
דייב ידע שמפות לא נכתבות מעצמן ולכן הניח שהמקום הוסתר על ידי השלג שעף ברוח בזמן שהסתכל במפה.
דייב הסתכל בנקודה החדשה במפה וראה ששמה הוא "היער האסור".
'זה שם מוזר מאוד ליער' חשב דייב.
לפי המפה היער האסור מאוד קרוב למקום שבו דייב עמד.
דייב הרים את עיניו מהמפה.




דייב ראה את המקום היפה ביותר שקיים.
זו הייתה טירה ענקית בעלת ארבעה מגדלים גבוהים.
התגובה הראשונה של דייב הייתה "וואו".
דייב נגש קרוב יותר לטירה.
על דלתות האלון שלה היה כתוב "הוגוורטס".
דייב מעולם לא שמע שם מוזר כל כך למקום בכל חייו.
הוא ראה שביל פרורים זהובים המובילים לתוך הטירה.
הוא נזכר איך שבפעם הקודמת שעקב אחרי הגרגרים הזהובים הם הובילו אותו למקום בו יוכל לנוח והחליט גם הפעם לעקוב אחר הגרגרים.
וכך הוא עקב אחרי הגרגרים הזהובים לתוך טירת "הוגוורטס"...

הפרק הקודם		הפרק הבא