זהירות! מוגל בדרך

היי,

כנראה אני לא אכתוב עד אחרי סוכות.

אמה התעוררה.

לקח לה זמן להבין שהיא לא באוהל.

לקח לה עוד קצת זמן להבין שהחברים שלה לא כאן.

"מייקל? דייב?" היא שאלה.

"אני כאן" צרח קולו של מייקל "אבל איפה דייב?".

קולו היה רחוק מאוד,אבל למרות זאת היא עדיין שמעה אותו.

היא כל-כך אהבה אותו.

"אני ל-ל-ל-לא יו-יו-יו-יודעת" ענתה בבכי.

"החבר שלכם בסדר. בינתיים." אמר קול מהחשכה.

רק אז אמה בדקה איפה היא.

היא הייתה בתוך כלוב שחור וגדול שנראה מאוד מאיים והכל סביבה היה חשוך.

היא ומייקל היו בתוך הכלוב והאיש הנוסף עמד בחוץ.

"מה עשית לדייב?" מייקל צעק.

היא שמעה את הדאגה בקולו.

האיש לא ענה.

אמה ראתה שלאיש יש מין סוג של מסכה מוזרה וברדס.

על היד היה לאיש ציור של משהוא שנראה כמו גולגולת שמקיאה נחש.

ואז האיש דיבר שוב "הדייב האידיוטי הזה שלכם בסדר, מה שאי-אפשר להגיד עליכם".

הוא חייך חיוך גדול ומרושע ושיניו נצצו בחושך.

לפני שאמה הספיקה להגיד שדייב לא אידיוט (למרות שהוא כן) האיש צעק "קרושיו".

---------------------------------------------------------------------

דייב לא האמין למראה עיניו.

זה היה, ללא ספק, המקום היפה ביותר שהוא ראה בחייו.

אולם הכניסה היה יפיפה ומרהיב.

דייב לא רצה ללכת משם.

הוא הסתובב בטירה קצת, אבל לא ראה נפש חיה עד ש...

"תלמיד במסדרון!" קרא קול חורק ושרקני מאחוריו.

דייב הסתובב בבת אחת וראה איש ממש ממש ממש מאוד מכוער וחתולה אפילו יותר מכוערת מהאיש.

 "למטה, לאולם, עכשיו" הוא סינן וירק קצת הרבה.

האיש לקח את דייב למטה.

"שם וגיל, מיד" ירק האיש.

"אני ד-דייב ואני בן ש-שש-עשרה" דייב גמגם.

"שוב אתה... לשולחן גריפינדור ומיד!" סינן (וירק) האיש.

דייב נכנס לתוך האולם.

האולם היה אפילו גדול יותר ויפה יותר מאולם הכניסה.

האיש המכוער דחף אותו לכיוון שולחן ארוך שכנראה נקרא שולחן גריפינדור.

"דייב!" צעק לו אחד הילדים.

דייב הסתכל וציפה לראות את אמה או מייקל.

אך במקום זה הופיע מולו ילד בעל  שיער פרוע ושחור כשל עורב ועיניים ירוקות.

דייב לא ראה את הילד הזה מעולם!

אז איך הילד הזה מכיר אותו?

דייב התיישב ליד הילד.

הוא ראה ילדה נוספת שהסתכלה עליו במבט מוזר ומעצבן.

לילדה היה שיער חום ומקורזל.

אבל חוץ מהילדה כולם נראו כאילו הם מכירים אותו.

אבל דייב ממש אבל ממש לא הכיר אותם...

תודה לבטא המדהימה שלי לונה השנייה שרק בזכותה סיימתי את הפרק

הפרק הקודם		הפרק הבא