הרמיוני

לאחר שכולם גמרו לאכול אנחנו הולכים אל חדר המועדון, אחרי אחד המדריכים.

אני מסתכלת אל הכיוון של סלית'רין, מחפשת בעייני את דראקו מאלפוי.

לאחר כחצי דקה של חיפוש אכן מצאתי אותו.

אני מסתכלת לכיוונו.

הוא מסתכל אל כיווני גם כן.

אני יודעת שיש שנאה בעיניי והוא מחזיר לי במבט מתנשא ומלגלג.

הוא עוד יראה שאני צודקת.

הוא עוד יראה.

אנחנו מגיעים אל הדלת של חדר המועדון לאחר עלייה ארוכה ומעצבנת במדרגות לולייניות.

המדריך מספר לנו הכיצד נכנסים לשם-

עונים על שאלה.

ילד אחד נמוך, שמנמן, בעל שיער חום ומעט מבוייש הרים את ידו.

"כן..?" אמר המדריך, כמו נותן לו רשות דיבור.

"ומה קורה אם לא מצליחים לענות על השאלה?" הילד שאל.

"טוב , ענה המדריך בחיוך , במקרה כזה צריך לחכות עד שיגיע מישהו אחר ויצליח לענות על השאלה, ככה לומדים- הבנת?"

הילד הנהן במהירות ובטיפת בהלה בראשו.

אולי דמיינתי אך היה נראה כי הוא טיפה הסמיק.

אני סוקרת את הסביבה בעיניי, בודקת איזה עוד אילו אנשים איתי באותו הבית.

אני רואה נער אחד גבוה- הוא היה בעל מבנה גוף צר, שיער שטני ועיניים כחולות.

לידו עמד אדם נוסף, אשר היה נראה דומה לו, רק יותר נמוך, בעל מבנה גוף יותר רחב, גבות דקות יותר ושיער בלונדיני.

אני רואה גם ילדה בלונדינית מוזרה, נראת דיי תמהונית למעשה, מנסה לסלק משהו אשר לא נראה באוויר.

היא הייתה מאוד חיוורת ועינייה כחולות וגדולות.

היא נראתה ממש פריקית.

אני מנענעת בראשי לשלילה, אולי מעט בגועל. וממשיכה להסתכל על האנשים.

ילדה מטולטלת בעלת שיער בצבע ירוק שהנחתי שבוודאי לא היה הצבע הטבעי שלי ניסתה להסתיר את שיערה בתוך כובע מחודד רחב שוליים,

לידה ילדה בעלת שיער חלק ושחור, אשר ניסתה להרגיע אותה ולומר לה שהכל בסדר ואז מה אם השיער שלה ירוק.

על יד שתיהן עמד ילד שפשוט לא הפסיק לצחוק- הוא בהה בשיערה הירוק של האחת.

הוא היה לא רזה ולא שמן, בגובה ממוצע והיה דומה במראהו לילדה ירוקת השיער, גם שיערו היה מטולטל אך בצבע חום בהיר.

לידם עמדה ילדה גבוהה, לבדה, מסתכלת אל כיוון הדלת עם עיניה הירוקות.

לידה עוד ילדה, בעלת שיער חום ערמוני כהה חלק אשר עמדה לידה ונראתה מבויישת.

וכמובן שהיו גם עוד אנשים, אך בדיוק נכנסנו אל חדר המועדון ונאלצתי להפסיק לסקור אותם.

חדר המועדון היה מעוגל, על הקירות חלונות עם קשתות והיו תלויים גם בדי משי בצבעי כחול וברונזה בכל מקום.

התקרה הייתה מקומרת ככיפה ועליה כוכבים קטנים מצויירים.

גם בשטיח הכחול כהה כצבע הלילה היו כוכבים קטנים ארוגים בו.

רהיטים שונים כיסו את הרצפה וגם פסל שייש של רוונה רייבנקלו עמד בגומחה שנמצאת על יד הדלת המובילה אל המעונות למעלה.

היה שם יפה כל כך..

אבל לא- אסור לי להתעסק בזה עכשיו!

אני חייבת לארגן את דבריי.

אני חייבת להישאר ממוקדת!

אני עולה אל המעונות, מתיישבת על מיטת האפיריון הכחולה שהקצו לי.

דבריי כבר שם, אמנם ארוזים אך עדיין.

אני מעלב את מזוודתי על המיטה, פותחת אותה ומתחילה לסדר ולקפל (במקרה הצורך) מחדש את הדברים.

אני כועסת על מאלפויי.

אני כל כך כועסת עליו.

לבי פועם בחוזקה, בצורה שממש אתפלא אם לא שומעים את פעימות ליבי גם בקול רם.

"אז... היי.." אמר קול נשי מבוייש מאחוריי גבי, היה נשמע כי אותה הילדה כמו הכריחה את עצמה לדבר בקול רם יותר.

אני מסתובבת בכדי לראות מי דיברה.

הילדה עם השיער הערמוני הכהה החלק.

הביישנית ההיא.

אני מחליטה לחייך אל כיוונה חיוך נעים ולהתייחס אליה בצורה טובה-

אחרי הכל, אם אני אוציא לעצמי מוניטין של מרירה ומייבשת, במיוחד על היום הראשון- זה לא יהיה טוב בשבילי בכלל.

"היי" אני אומרת לה, היה ניתן להבחין בביטחון שבקולי.

היא מחייכת אליי בחזרה, היא נראתה מוזר-

מצד אחד יותר רגועה אך מצד שני לחוצה כפליים.

היא מושיטה אליי את ידה, בשביל ללחוץ אותה, כמובן.

אני מושיטה את ידי אליה בחזרה, אנחנו לוחצות ידיים.

עכשיו היא נראתה כבר יותר רגועה והמשיכה לדבר בקול רם יותר ופחות מבוייש מהקול בו דיברה קודם:

"אני נינה סטיוארט, טהורת דם. ואת..?"

טהורת דם? חשבתי לעצמי. הו, אני לא מאמינה כמה שהמזל נופל בקרבי. אני מניחה שיהיה נבון להתיידד איתה.

דיברתי עכשיו אני, עדיין עם חיוך על פניי:

"הרמיוני גריינג'ר, אני הממ.. טוב, לא טהורת דם."

הילדה בעלת השיער החום, שעכשיו הסתבר לי ששמה הוא נינה, צחקה בחיבה.

"טוב , היא אמרה , זה לא עד כדי כך חשוב באמת אחרי הכל. כלומר- גם ילדים ממשפחות של מוגלגים לומדים מהר, בסופו של דבר אין יותר מידיי הבדל ביננו."

אני מופתעת לטובה. גם היא חושבת כמוני בקשר לכך.

החלטתי לנסות להתחבר איתה נראת מוצלחת יותר מרגע לרגע.

התחלנו לדבר על החומר הלימודי- כי כמובן ששתיננו למדנו מראש את ספרי הלימוד שלנו.

יש לה זיכרון צילומי- רק תגידו לה עמוד באחד הדפים לא משנה באיזה ספר, אפילו איזה שורה- והיא תצוטט את השורה בדיוק.

שתינו מחכות במיוחד לשיעור שיקויים ולשינויי צורה, אך היא גם ממש מצפה אל שיעור תעופה בעצם, בו נלמד לעוף על מטאטים.

דבר שהיה נראה לי מוזר אלמאלא הייתי רואה מטאטי מרוץ בסמטת דיאגון כשהלכנו לקנות את הדברים.

מלבד לקטע הלימודי גם היו לנו מלא דברים משותפים ומסתבר גם שהיא ישנה במיטה שלשמאלי (אני הייתי במיטה הכי ימנית בחדר- ישנתי על יד החלון. הייתי מרוצה ממקומי, היה נוף יפה מהחלון ההוא.)

לאט לאט גלשנו אל תוך הלילה בדיבורים.

למרות שלבסוף החלטנו ללכת לישון- מתחילים ללמוד מחר.

ועל השעה הראשונה נלמד שיעור שינויי צורה- גם עם סלית'רין.

אני מתכסה בשמיכתי, מתהפכת אל צד החלון ונרדמת. 

זה יהיה יום עמוס מחר.

הפרק הקודם		הפרק הבא