ראיות

"יופי. ממש מעולה. אנחנו באמצע פריז, בלי כסף, בלי כלום..." זעפתי. ג'יין נאנחה.

"ובלי אוגוסט, בעיקר. איפה הוא, לכל הרוחות?"

"הוא בטח כבר במלון," כעסתי. "אני אהרוג אותו, אני אומרת לך. לא אכפת לי שהוא השומר של שליחת האלוהים או מה שזה לא יהיה!"

"אם תהרגי את אוגוסט, טכנית גם אני אמות," משכה ג'יין בכתפיה. "טכנית." ציינה. גלגלתי את עיניי. מה אנחנו אמורות לעשות עכשיו? פלטתי משהו שלא הייתי מודעת אליו בעליל. "אני שונאת את פריז."

"מסכימה." אמרה ג'יין. התחלנו ללכת, מחזיקות את נעלי העקב בידינו. "מה אנחנו אמורות לעשות עכשיו?" שאלה, כאילו קוראת את את מחשבותיי.

"אם אוגוסט במלון," אמרתי, "אז אנחנו לא בצרות צרורות. אבל... איך נגיע לשם?"

"זה בטח בסוף העולם!" זעפה ג'יין. "אוף. אני מתקשרת אליו."

"תתקשרי." אישרתי. היא הוציאה את הנייד וחייגה אל אוגוסט. מסתבר שהוא אצלה בחיוג מהיר. "אוגוסט?"

"כן, ג'ין? איפה אתן?"

"אנחנו באמצע פריז, בלי כסף, בלי כלום, עם נעלי עקב, יחפות. איפה אתה? עושה חיים?"

"אני במלון, איזה פקיד אידיוט אחד לא נותן לי להיכנס לחדר. כי הטפסים אצלך."

"לפחות את זה יש לנו את זה," אמרתי בחצי חיוך.

"טוב, אז אנחנו באות. רגע, איך הגעת למלון? הכסף אצלך, נכון?"

"כן, לקחתי מונית. טוב, אתן באות? הכל בסדר?"

"הו, הכל פשוט מעולה..." מלמלתי לעצמי. "הכל טוב? לא קרסת או משהו?"

"לידיעתך, יש לי עוד שלוש שעות," אמרה ג'יין, "אז כדאי שנמהר. אתה פשוט אידיוט, אתה יודע?"

"אני יודע, פשוט בואו לפה לפני שאדוארד יצרח עליי. הכל בסדר? אתן יודעות איך להגיע?"

"לך לעזאזל." היא ניתקה לו בפרצוף וטחבה את הנייד בכיסה. עכשיו אני מודאגת. "איך באמת נגיע לשם?" שאלתי. היא כיווצה את שפתיה. "נלך ברגל, אני מניחה." היא ענתה. "את באה?"

"אוף, אני שונאת את המשימה הזאת."

"מה את אומרת," מלמלה ג'יין. התחלנו ללכת ברחובות פריז הקפואה, יחפות עם שמלות, בלי כסף. למלון.

		הפרק הבא