עוד פעם אחת

השעה 10 בבוקר, מעונות הבנות היו ריקים. גשם זלעפות הרעיש בחלון, ואף ילדה לא רצתה להעיר את הרמיוני, היא הייתה כל כך עייפה. הרמיוני פיספסה את השיעור התגוננות מפני כוחות האופל ואת חקר המוגלגים. היא הולכת להצטער על זה, וגם הבנות הולכות להצטער על שלא העירו אותה. 

לבסוף, היא קמה.

שהסתכלה על השעון היא הייתה המומה.

"אוקיי, לא להילחץ! לא להילחץ!" מילמלה הרמיוני לעצמה. 

היא התקלחה במהירות והתלבשה. היא פיזרה את שיערה החום הארוך יפה כל כך, הוא היה חלק מאוד. 

"אני רוצה. כן, אני רוצה. אני רוצה להיות יותר יפה ממלרי." אמרה הרמיוני לעצמה בביטחון אז היא התאפרה, שוב. 

היא האריכה את ריסייה, והחליקה את שיערה. 
הפעם, היא צבעה את שפתייה באודם אדום, והתבשמה. 

היא חייכה לעצמה ויצאה מהמעונות. 

היא הלכה לעבר המסדרון הגדול וראתה שם את הארי ורון. 

"הארי!" היא קראה והארי ורון הסתובבו אלייה. רון חייך. 

"מה קרה? למה התעכבת?" שאל הארי בבהלה. רון הסתכל עלייה, בחן את כל פנייה. היא הסמיקה קצת. 

"ה-הבנות לא העירו אותי." היא אמרה והסתכלה רק על הארי. היא ניסתה כמה שיותר להתעלם מרון.

"הרמיוני, רון ואני הולכים לדבר על מה שקרה אתמול. אנחנו נחזור עד השעה הרביעית, כי גם ד-דמבלדור רוצה למסור לנו משהו. נתראה." אמר לה הארי בשקט.

(הערת הכותבת- הארי משקר.) 

"הו, אוקיי. ביי." אמרה הרמיוני בחיוך. 
הרמיוני לא ידעה שהארי משקר. היא לא ידעה ששניהם הולכים לבלות עם מלרי.
-----

עכשיו כבר השעה החמישית, אך הרמיוני לא נכנסה לשיעור. 
היא ראתה את פרד וג'ורג' עוברים במסדרונות והחליטה לשאול אותם אם הם ראו אותם, כי אלו פרד וג'ורג', הם בכל מקום. 

"ראיתם במקרה את הארי ורון?" שאלה הרמיוני, פרד לא ענה. הוא היה מוקסם מיופיה, מתמימותה של הרמיוני. הרי זה היה ברור שפרד קצת דלוק על הרמיוני. 


"אה, כן. הם עם איזו מלרי אחת, בפונדק שלושת המטאטאים." הרמיוני התאפקה שלא לבכות.

"ת-תודה." היא אמרה וניסתה לחייך. 

"הם לא אמרו לך לאן הם הולכים?" 

"ל-לא. ה-הארי אמר לי שהוא הולך לסיבוב עם רון, ושדמבלדור צריך למסור להם משהו." היא אמרה, נושכת את לשונה בשביל להתאפס. ג'ורג' חייך אלייה והלך לעבר הכיתה שלו.

"תודה בכל מקרה." הרמיוני אמרה והלכה. שם כבר היא הרשתה לעצמה לפרוץ בבכי. 

"הרמיוני, חכי!" פרד צעק. 

היא המשיכה ללכת, וללכת בשביל שלא ייראה אותה בוכה אך הוא הקדים אותה. 

"למה את בוכה?" הוא שאל. 

"זה כלום, באמת." היא שיקרה והמשיכה ללכת. 

"לא בוכים סתם. ספרי לי, אולי אוכל לעזור." 

היא סיפרה לו הכל והתאמצה שלא לבכות יותר. 

"אתה לא תוכל לעזור." היא אמרה. 
פרד חייך אלייה ועטף אותה בחיבוק שנמשך כשתי דקות. 

"את יותר יפה ומוכשרת ממלרי." הוא אמר לה בשקט. 


"תודה. אז מסתבר שאתה כן עוזר." היא אמרה שוב. 

"הרמיוני אתהייתרוצהלצאתאיתי?" הוא שאל במהירות כזו. 

"מה?" היא שאלה בחיוך. 

"את היית רוצה לצאת איתי?" הוא שאל שוב, לאט וברור. 

הרמיוני הרגישה לא טוב. מה לגבי רון? היא רוצה לצאת איתו... אבל מצד שני? היא נזכרה שהארי אמר לה יותר מוצלחים ממנו. וגם הוא בטח מאוהב במלרי עכשיו. היא נזכרה בזה שוב וישר נתקפה הרגשת עצב עזה.

"פרד, אני-" 

"פשוט תשכחי מזה." פרד אמר בנימה עצובה.

"לא! א-אני אשמח." היא אמרה וניסתה לחייך. 

"באמת? טוב, אז היום בשבע!" 

"ביי פרד." 

"ביי הרמיוני." 
---------------- 

הרמיוני ראתה את הארי, רון ומלרי חוזרים מאוחר. בדיוק באותה שעה שהתכוונה לצאת לדייט שלה. 

"הרמיוני!" הארי קרא אך הרמיוני התעלמה.
תראי כמה יפה את נראית עם השמלה השחורה, תראי את הצבע שבפנים שלך, תראי אותך. חבל שתתעצבני עליהם. אמר קול בתוכה. 


"לאן את הולכת, ולמה את מתעלמת ממני?" 

"למה חזרתם כזה מאוחר, ועם מלרוש שלנו?. ובכן, לי יש דייט. מה התירוץ שלך?" היא שאלה בנימה סרקסטית ומזלזלת. 

"עם מי לך יש דייט?" רון שאל בהפתעה.

"עם אחיך. פרד, כמה מפתיע." אמרה הרמיוני והתכוונה ללכת, מרוצה מעצמה. 

הרמיוני הלכה לעבר הקומה השנייה והארי ורון אחריה. 

"לא, היא ממש חמודה!" 

"כדאי לך להכיר אותה מקרוב!" הם התחננו שתקשיב להם. 

היא עצרה. 

"אתם מגעילים! חשבתי שאתם החברים הכי טובים שלי, ושלא תשקרו לי. אבל כמובן, אני יוצאת הכלבה פה בסיפור, נכון רון?" היא הסתכלה על רון כשאמרה את המילה 'כלבה'.

"עכשיו, לי יש דייט." היא אמרה כשפרצופה מורם למעלה כמו מלכה שקוראת כרזה. 

"אל תלכי, בבקשה." רון התחנן. 

"את חושבת שאני רוצה לאבד אותך?" הוא התחנן שוב. הם היו במרחק סנטימטר קטנטן אחד.

"ובכן, זה הצליח לך." 

"איבדת אותי." היא אמרה שוב והתרחקה.

"שניכם- אני מקווה בשבילכם שתמצאו חברה הכי טובה כמוני, כזו שרקחה לכם את השיקוי הפולימיצי הראשון, שהלכה איתכם לכל הרפתקה והרפתקה. לפחות היא יפה, לא?" הרמיוני שאלה בנימה סרקסטית. 

"ביי." היא אמרה ועל פניהם הייתה הבעה של חרטה וצער. 

------

קריאה מהנה ותגובות!!! 

הפרק הקודם		הפרק הבא