שוברי הלבבות בלק

אזהרה!

מי שקורא את הפאנפיק הזה יהיה מעכשיו בסכנת חיים תמידית. סיריוס לא יחסוך במאמצים כדי להרוג את פושע החוק הארור שגילה את סודותיו.

אם אתם רוצים להמשיך בחיים הרגילים והשלווים שלכם, תסגרו יפה את הפאנפיק הזה, ותקראו משהו אחר. כי ברגע שתדעו את הסוד של סריוס, הוא ירדוף אחריכם לכל מקום שרק תהיו.

אם אתם רוצים לקרוא את הפאנפיק הזה בלי שסיריוס יהרוג אתכם, תבטיחו עכשיו שהפה שלכם יהיה נעול בבריח, ולעולם לא תגידו על הפאנפיק הזה מילה, ובטח שלא על הסוד של סריוס.

לסיריוס בלק היה סוד, והוא חי בפחד תמידי שמישהו יגלה אותו. זה לא היה סוד קטן ובלתי מזיק. זה היה סוד שאם מישהו יגלה אותו, החיים של סריוס יהיו שווים לקליפת השום.

כשהוא חושב על זה, כולו מצטמרר. הוא מכניס את השרביט לכיס בהחלטה נחושה- הסוד הזה ישאר נצור בליבו. אף אחד לא ידע אותו. 

אז מה שהוא כבר לא יגור בבית. אז מה שהוא יבלה כל יום כל היום עם משפחתו של ג'יימס וג'יימס. הסוד הזה, ישאר אצלו.

הוא ידע שהוא צריך לשתף בזה את הקונדסאים. הוא ידע שהוא אמור לסמוך עליהם. אחרי הכל, הם שמרו על הסוד של רמוס, ואפילו עזרו לו להתמודד עם זה - למעט מקרה אחד מצער שסוורוס גילה על האירוע. אבל אחרי זה, סריוס הסכים להרוג אותו כדי שלא יספר. אם ג'יימס לא היה מתערב- סוורוס היה מת, ואיתו הסוד של רמוס. סוורוס עוד לא גילה כלום, אבל סריוס היה בטוח שזה רק עניין של זמן.

כמה שהוא שונא את סוורוס!

הוא פתח את המזוודה, וחשב כמה זה מיותר שיש לו עוד חודש עד שיוכל להשתמש רשמית בקסמים מחוץ לבית. זה כל כך מיותר לארוז את המזוודה ביד כשאפשר בשרביט! לא שהוא פחד להסתבך, ובכל זאת.

הוא הוסיף כמה פריטים אחרונים למזוודה העמוסה לעייפה. הוא השחיל בעדינות בין ערימות הגלימות את מפת הקונדסאים כך שתיהיה מוגנת. הוא הכניס כמה אבי טיפוס של מוצרים שהתחיל לפתח אבל עדיין היו בסכנת התפוצצות. הוא הזכיר לעצמו שעליו לעבוד עליהם.

הלחש קיבעון שביקש מקריצר להטיל על קירות החדר שלו היה חזק מאד, שאפילו קריצר לא יכל להוריד את תמונות המוגלגיות בביקיני והאופנועים שמסתובבים בתמונות בגאווה. בזמנו, זה היה נראה לסריוס רעיון נהדר. עכשיו הוא קצת עצוב שאוסף התמונות והפריטים שאגר בקנאות זמן רב כל כך ישאר בחדרו, מאוחר, ולא ימשיך איתו. הוא ליטף את קצוות התמונה שלו עם הקונדסאים במין שלווה מהורהרת. הוא בהה בה רגע ארוך ורגשני שנקטע בצעדי שיקשוק רעשניים במעחה המדרגות.

"מה אדונילי רוצה?" שאל קריצר בעייפות, ומילמל בקול קטן: "קריצר לא אוהב את אדונילי סיריוס בלק, לא-ולא. אם רק היה אדונילי סריוס בלק מסתלק מביתו שלו, כמה גבירתילי וקירצר היו מאושרים!"

סריוס העמיד פנים שלא שמע את מילמוליו של קריצר, אבל הפנים שלו שנצבעו באדמדם הסגירו את מורת הרוח שלו. כמה שהוא שמח לעזוב ולעולם לא לחזור, הוא חשב לעצמו.

"קריצר, אני צריך שתתעתק איתי," אמר סריוס. אם רק היה יכול לעזוב בלי שהגמדון בית יעתק אותו, היה עושה את זה - אבל יש לו עוד חודש עד היום הולדת.

"קריצר יעשה כל מה שאדונילי יבקש," אמר קריצר בקול קטן, אבל תקע בו מבט שמאחל מיתה בייסורים.

סיריוס שיחרר את הינשוף שלו המטופד החדש שלו. הוא החזיק ביד אחת את המזוודה וביד שנייה את המכתב שקיבל מג'יימס באותו בוקר- שבו כתב שהוא מוזמן אליו בכל עת שירצה לכמה זמן שרק ירצה. סריוס העיף מבט אחרון בחדרו.

קריצר החזיק את ידו, ורגע אחרי זה הם כבר לא היו שם.

הם התגשמו בפתח לבית של ג'יימס והוריו, וקריצר חזר לבית משפחת בלק בהתעתקות מהירה, לפני שסיריוס הספיק להודות לו. לא שהוא היה עושה את זה, כמובן. הוא עמד לדפוק על הדלת של הבית, כשמחשבה אחת התגנבה לו לראש.

אומנם הוא עזב את בית משפחת בלק, אבל הסוד שלו חייב להישאר בתוכו. אם מישהו יגלה את הסוד של סיריוס... שהוא שייך לשוברי הלבבות... סיריוס יהיה חייב להרוג אותו לפני שיפיץ לשאר העולם. הוא מעולם לא רצה בזה. בלהיות שייך לשוברי הלבבות. אבל מה לעשות שהמשפחה שלו הייתה שייכת לשם? מעולם לא הייתה לו אפשרות בחירה. הוא נולד כזה, וזהו. בלי וויכוח.

הוא חייב שהמשפחה של ג'יימס לא תבחין בזה. כי הוא לא רוצה להרוג את בני המשפחה שמכניסים אותו לביתם בלי תלונות.

אבל הוא ידע שלא יהיה לו ברירה. אם מישהו יגלה את הסוד שלו, אפילו אם סיריוס לא יהרוג אותו, שאר כנופיית שוברי הלבבות יהרגו אותו.

כמה שהוא שנא להיות שובר לבבות!

הוא הדחיק את המחשבות האלו ממוחו, ודפק על הדלת.

		הפרק הבא