שוברי הלבבות בלק

טוב, אזז תודה רבה לכל מי שנרשם לפאנפיק שלי! זה ממש משמח אותי שכבר נרשמו 9 אנשים:-)

הפאנפיק הזה יהיה די קצר בלי יותר מדי פרקים.. אז אל תתכאזבו. מה עוד? אהה אני מקדישה את הפרק הזה לפרסבת' פוראבר, דודאנה וג'יני פוטר שהגיבו... כל פעם אני יקדיש למי שהגיב אז תגיבו;-)

****************************************************************

"אז מה עכשיו, רך כף?" שאל גיימס וזייף פיהוק לא נימוסי. הוא שכב על המיטה שלו, זרק באוויר ותפס כדור מיני-קופאל.

סריוס הביט בו. "נשחק קווידיץ'?" הוא הציע בחוסר התלהבות ניכר. זה מה שהם עשו כל יום כל היום כבר שבועיים, מאז שסריוס בא לבית משפחת ג'יימס. טוב, למעט את ימי ראשון שבהם היו ארוחות משפחתיות. סריוס ניסה לתחמן כך שישב בין ג'יימס לאחד מהוריו, כמה שיותר רחוק מחצי הפירלוטוט של ג'וליה. היא דווקא נראתה די טוב לטעמו, הגירסא של ג'יימס בבת באופן נשי יותר, אבל ג'יימס הזהיר את סריוס אי שם בשלהי השנה הרביעית שלהם שהוא אוסר כל קשר בניהם. סריוס ראה את ג'יימס תקיף כל כך רק בקשר לאוונס.

"לא שוב," גנח ג'יימס לתוך הכרית שלו. ואז הזדקף בפתאומיות ותקע בסריוס מבט יש-לי-רעיון-לתעלול מהסוג שגורם למורים לסלק אותו מהכיתה, רק ליתר בטחון.

"אל תגיד לי שאנחנו חושבים על אותו דבר!" אמר גיימס ונימת הקול שלו נשמעה הרבה יותר נרגשת.

סביר להניח שלא, חשב סריוס. בתכנון שלו היה להתאמן בקללות שהורגות וללכת להרוג את כל שוברי הלבבות, כמה שיותר מהר. "על מה חשבת?" 

"על-" סריוס לטש עיניים באייל "-זה", השלים גיימס שכבר נראה שוב בדמותו הרגילה; עיניים חומות, שער שחור קופץ, קלסתרון פנים חדות.

המהירות שבה ג'יימס התחלף הייתה מרשימה - המשפט נשמע אחיד. "מה עם זה?"

"נלך לבקר את ירחוני! בתור חיות! נלך להרפתקאות חדשות עם האדם זאב. ירח מלא הלילה!"

סריוס חשב שהוא לא שמע טוב. "מה? בתור חיות?"

"מה הבעיה?"

"חוץ מזה שההורים שלו לא יסכימו לחיות להכנס לבית שלהם..? ובטח שלא לצאת לרחוב עם אדם זאב!"

גיימס גילגל עיניים. "כבר עשינו את זה שנים בסודיות!"

"בדיוק, ג'יימס, בסודיות! עם דגש על הסודיות! נראה לך שהם היו מאשרים לנו את זה?"

ג'יימס גנח שוב לכרית שלו, ואז בהה בסריוס בהבעה של אמא דאגנית. "אתה חולה?"

"אני?"

"כן, אתה. אתה אף פעם לא התנגדת לרעיון לעשות בלגן, רך כף. או שאתה חולה או ש-"

"אני לא חולה!" סריוס אמר בטון גבוה להחריד.

"או שאתה מסתיר ממני משהו," אמר גיימס בפשטות.

"אני- למה שאני יסתיר ממך משהו?"

גיימס נשען אחורה בעלבון. "כן. אתה מסתיר ממני משהו. כמה זמן? למה? חשבתי שאתה יודע שאתה יכול לספר לי הכל. אני מספר לך הכל"

"אמרתי לך, כלום!" אמר סריוס המבוהל.

"כן, אתה כן. מה? קדימה, רך כף."

סריוס לא ענה. 

"אנחנו חברים, לא? אתה יכול לסמוך עליי שאני יעזור לך. תמיד! אני הייתי מגלה לך אם זה היה הפוך!"

סריוס סימן פנטומימה של סגירת פה בריץ' רץ' וזריקת המנעול לאוויר. ג'יימס סימן בפנטומימה כתגובה שהוא תופס אותו ופותח את פיו.

"אני גיליתי לך את הדברים הכי סודיים שלי! אתה יודע הכל! הכל! אם לא תגיד עכשיו, אני יוציא ממך את זה במהלך כל השנה הבאה! בבית שלי או בהגוורטס!"

"אף-פעם," נאנק סריוס.

"אז אתה מודה שאתה מסתיר משהו!" צהל ג'יימס, רושם לצידו התקדמות.

סריוס הסמיק מעט ולא ענה.

"תקשיב, רך כף. אם אתה לא היית רוצה לעשות שטויות כי נמאס לך, אז בסדר. אין בעיה. אבל זה לא הסיבה, הסיבה היא הסוד שלך- מה שהוא לא יהיה. אתה ממש מדוכא בגללו ולכן אתה חייב לספר לי כדי שאני יעזור לך. אני מודאג ממך!"

ההתנגדות של סריוס כמעט התערערה למספר רגעים, והוא מצא את עצמו שוקל ברצינות לספר לג'יימס: שיש דבר כזה שוברי לבבות- חבורת אנשים שנולדו ככה והתפקיד שלהם זה להתפרס בעולם ולשבור לכמה שיותר אנשים את הלבבות. שלצערו, הוא נולד כזה. שהוא התכחש לזה תמיד ומעולם לא ניסה לשבור לב של אף אחת, אבל הרבה לבבות נשברו בגללו בלי ששלט בזה. הוא לעולם לא יספר לגיימס שאיימו שיהרגו את האנשים הקרובים אליו אם לא ישבור לבבות להרבה יותר אנשים. ג'יימס חכם מספיק כדי לדעת שהוא נכלל בחבורה הזו. הוא ממש לא הולך לספר לו שאם מישהו יגלה את הסוד הזה סריוס יאלץ להרוג אותו. סריוס או מישהו אחר מהחבורה.

בעצם, למה לא?

"ג'יימס, אני רוצה לומר לך משהו," הוא אמר והשפיל את עינייו.

"נו?"

סריוס בלע את רוקו.

הפרק הקודם		הפרק הבא