הפכים דומים

"הרמיוני, אני לא מבין אותך: כל כך הרבה אוכל יש מולך, ואת מסתפקת בסלט וקוראסון חמאה?"

רון פתח את הבוקר בתהיות לגבי התזונה של הרמיוני.

"רון, אולי מעולם לא פגשת מישהו כזה, אבל יש אנשים שלא צריכים שלושה קילו מזון לארוחת בוקר." היא צחקה וחזרה לדבר עם חברותיה.

כשיצאה מהאולם הגדול בדרכה לשיעור תורת הצמחים, פרוואטי פאטיל תפסה אותה ולחשה באוזנה: "תגידי, שמת לב שמאלפוי הסתכל עליך כל הארוחה?"

"מה?" הרמיוני שאלה בבלבול. 

"נשבעת!" היא הניחה יד על ליבה. "תפסתי אותו חמש פעמים מגניב מבטים לעברך, וכל פעם שהוא קלט שתפסתי אותו הוא מיהר להסיט את עיניו! זה די ברור שלמישהו יש קראש סודי עליך!" היא קרצה בשובבות.

"נו באמת, פרוואטי, אל תהיי מגוחכת!את שוכחת שאנחנו מדברות על מאלפוי? הסלית'ריני ששונא אותי וקורא לי בוצדמית?"

"הכל יכול לקרות." 

"טוב, בכל מקרה," הרמיוני נשמעה מעט חסרת סבלנות. "לא אכפת לי. הוא סתם פוץ נפוח וטיפש."

"אולי הוא פוץ נפוח וטיפש," אמרה פרוואטי. "אבל ראית אותו פעם בלי חולצה?" היא צחקה והתרחקה משם בדילוגים.

הרמיוני גלגלה את עיניה והצטרפה להארי. 

"איפה רון?" היא שאלה אותו.

"אצל מדאם פומפרי." הגריפינדורי ענה. "הוא לא מרגיש טוב, אכל יותר מדי."

הרמיוני פרצה בצחוק.

"מה פרוואטי רצתה ממך?" שאל הארי בסקרנות.

"סתם, שטויות... משהו על זה שלמאלפוי יש קראש עלי." 

"מה?!" הארי נשנק.

"אני יודעת! זה כל כך מגוחך! אין לי מושג מאיפה היא הביאה את זה, הטיפשה." היא חייכה במרירות.

"ואת לא בקטע שלו, נכון?"

"לא, איכס! רק המחשבה עליו מעוניין בי עושה לי בחילה..."

היום של הרמיוני התקדם מצויין: גריפינדור הרוויחה 20 נקודות בזכותה, היא קיבלה אישור לבקר את רון במקום שיעור תולדות הקסם, ובזמן ארוחת הצהריים הסתבר שפרופסור ווקטור חולה, ולכן התבטלו גם שעתיים כשפומטיקה.

"תנסה לשרוד בגילוי עתידות." היא הביטה בהארי במבט מתנצל.

"תודה, אני אשתדל. לאן את הולכת עכשיו?"

"לספרייה. אני רוצה לגמור את החיבור באסטרונומיה." 

הארי צחק. "יש לך שעתיים חופשיות, ואת מנצלת אותן לשיעורי בית?"

הרמיוני חיבקה אותו לפרידה ופנתה לכיוון הספרייה.

כשהגיעה לדלת הגדולה עליה היה תלוי שלט 'ספרייה', נכנסה לשם ופנתה לעבר המדפים.

מעבר לשולחן הספרנית ישבה מדאם סמית', המחליפה של מדאם פינס. היא חייכה לעברה, והספרנית המבוגרת החזירה לה חיוך.

שלא כמו מדאם פינס, מדאם סמית' הייתה אישה נעימת הליכות, נחמדה וחייכנית. כיוון שהרמיוני נהגה לבקר בספרייה פעמים רבות יותר מכל תלמיד בהוגוורטס, השתיים חיבבו אחת את השנייה מאוד.

הגריפינדורית התיישבה ליד אחד השולחנות והחלה לכתוב על מערכות כוכבים בגלקסיית אנדרומדה. 

"היי! גריינג'ר! יש לי שאלה: מאחד עד אליך, כמה אני חנון?"

היא הרימה את מבטה וראתה את דראקו מאלפוי מתקרב אליה. שלא כצפוי, חבורת הסלית'רינים שהיו משתרכים אחריו כבדרך כלל לא נמצאו.

"מצחיק מאוד מאלפוי, ואפרופו שאלות- מעניין אותי מאוד אם פרופסור סיניסטרה כבר התקשרה להורים שלך, אחרי שלא הכנת שיעורים כבר שבועיים ברציפות."

מאלפוי פתח את פיו, אך לא מצא מה להגיד וסגר אותו. הוא נעץ בה מבט קרח והתרחק משם.

הרמיוני חייכה בסיפוק. פעם אחר פעם מאלפוי מנסה להוריד אותה למטה, ופעם אחר פעם נכשל. היא ראתה את מדאם סמית' זוקפת לה אגודלים מהצד השני של הספרייה. היא חייכה אליה חיוך קטן.

לפתע, היא חשבה על מה שפרוואטי אמרה לה מוקדם יותר באותו יום, על זה שהסלית'ריני הבלודיני דלוק עליה. יכול להיות הלעג כרגע היה רק ניסיון להשיג תשומת לב ממנה?

'איזו מחשבה מגוחכת.' היא אמרה בליבה ומיהרה להוציא אותה מראשה.

הפרק הקודם		הפרק הבא