חנונית? כבר לא...

ממליצה לשמוע עם השיר: center of attention  של ג'קסון ווטרס

תודה על כל התגובות החמות ועל זה שאתם נרשמים למנויים. זה מחממם לי את הלב! ♥

הנה  הפרק...

------

השתדלתי לא להראות את זה אבל במהלך היום חששתי שפגעתי קצת באלבוס.

'לא! אל תחשבי ככה! הוא דיבר אלייך לא יפה! כבר פעמיים!' אלה סוג המשפטים שניסיתי להחדיר בעצמי.

אבל זה לא הצליח לי עד הסוף.

אלבוס, שבדרך כלל היה עושה את כל הבלאגן בשולחן גרינפינדור, ישב בשקט בין חבריו המתגלגלים מצחוק על איזה תעלול טיפשי.

הצלחת שתמיד הייתה מלאה הייתה ריקה, מקסימום סלט.

למרות היותו נער שובב אלבוס היה תלמיד מצטיין ושקדן שהיה משתתף בשיעור המון. היום הוא ישב בשקט בשולחן מרוחק ליד החלון.

הבנות המאוהבות, שבדרך כלל עד הכיתה היו מבלבלות לו את השכל, ראו את מצבו והתרחקו.

באיזשהו מקום חששתי. חששתי מאוד.

בדרכי לספרייה כתפי התנגשה בכתף אחרת.

אלבוס.

"אל..." פציתי את פי כדי לנסות לדבר איתו, להגיד לו שסתם התפרצתי עליו ככה, שאני לא שונאת אותו, זה היה מין רגע כזה שהכל הצטבר לי ביחד.

הוא שתק, הביט בעיניי במבט קר והלך.

נקודת מבט אלבוס:

"אני שונאת אותך"

"אני שונאת אותך"

"אני שונאת אותך"

המשפט הזה הדהד בראשי כל היום, איך היא יכולה לשנוא אותי?! היא לא יודעת עד כמה אני אוהב אותה!

למרות החברות שלה, היא תמיד חשבה שאף אחד לא רואה אותה. אבל אני תמיד ראיתי אותה, מכל הבנות שמתי לב רק אלייה.

ובאותו הלילה, שהיא ניגשה אליי אחרי הסיוט, לא ידעתי מה אני עושה. אף אחד, אף פעם לא ראה אותי בזמן סיוט חוץ מהמשפחה המצומצמת, אפילו רוז לא ראתה אותי ככה.

נבהלתי והתחלתי לצעוק, כשהבנתי בבוקר מה עשיתי הרגשתי כאילו זרקו לי אלף סכינים לתוך הלב.

ניסיתי להתנצל והיא צעקה עליי, אפילו שהיא צועקת היא יפה. העברתי לה פתק בשיעור, הייתי שקוע עמוק בהחלטה שאעשה הכל כדי לקבל קצת תשומת לב. גם אם היא שלילית.

לאחר מכן הלכתי לחפש אותה בספרייה, ידעתי שאמצא אותה שם. רציתי להזמין אותה לאימון של קבוצת הקוידיץ' לפני שהספקתי לדבר היא אמרה לי שהיא לא סולחת לי, שפתק קטן בשיעור לא יכפר על מה שעשיתי.

כאן כבר התעצבנתי, התחלתי להגיד לה שהיא חייבת להפסיק עם הפוזה הזאת כי אף אחד כבר לא אוהב אותה (מה שלא נכון בכלל, סקורפיוס רצה להתחיל איתה ואמרתי לו שירד מזה).

היא עוד פעם התעצבנה, פתאום היא צעקה שהיא שונאת אותי.

לא האמנתי לה, זה היה נשמע כאילו היא רוצה שאלך. שכנעתי אותה להגיד את זה שוב.

"אני שונאת אותך" היא אמרה בלי היסוס. הרגשתי שזהו, שנשמתי יצאה, התרחקתי ממנה ופשוט ויתרתי.

ירדתי לארוחת הבוקר לפני כולם, ידעתי איזה כאב ראש אני אחטוף אם סקורפיוס יעיר אותי בדרך הרגילה עם שאר הבנים.

אחרי חצי שעה בחדר האוכל סקורפיוס ירד על כולם "אחי למה לא חיכית לנו?" סקורפיוס שאל ספק שעשוע ספק מודאג. "הייתי צריך לנקות קצת את הראש." עניתי לו.

"אתה עדיין חושב עלייה?" לא עניתי, רק הסמקתי. סקורפיוס חייך.

"אני מבין..." הוא אמר והמשיך להתעסק באוכל שלו.

הרגשתי כמו בלון שהוציאו לו את האוויר.

עד סוף סוף נתקלתי בה הבטתי בעינייה, רציתי להגיד לה שאני מצטער ושאני מת עלייה.

אבל בשנייה שהבטתי אל תוך עינייה, אל אותם עיניים שהביטו בי באומץ גרינפינדורי ואמרו שהן שונאות אותי יותר מכל, לא יכולתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא