סונגפיקים

Loving him is like driving a new Maserati down a dead-end street
Faster than the wind, passionate as sin, ending so suddenly
Loving him is like trying to change your mind once you're already flying through the free fall
Like the colors in autumn, so bright just before they lose it all

לאהוב אותו, ולהיות לידו הזכירו להרמיוני את הנסיעה במכונית לרכבת התחתית של לונדון נסיעה שנגמרת במהירות אך מרגישה
מלאת ציפייה, להיות לידו הרגיש לה כחטא היא לא אמורה לאהוב אותו. אבל הרגשות שהוא העניק, החיוכים שלו , הוא לא
ידע שהם גרמו לליבה לפעום בצורה כזאת שאי אפשר להבחין בין פעימה לפעימה.
לא לאהוב אותו דמה לצבע האדום, הצבע הקרוב ביותר לצבע שערו, זה היה מפתיע וממכר.


Losing him was blue like I'd never known
Missing him was dark grey all alone
Forgetting him was like trying to know somebody you never met
But loving him was red
Loving him was red

כשהוא לא היה שם השמיים הכחולים הפכו לאפור קודר, היא רצתה לבחון את פניו כמו שעשתה אלפי פעמים, לעבור בעיניה
על עיניו, נמשיו הרבים שהיו פזורים על פניו כמו הכוכבים בלילה ומישם לשפתיו שקיוותה לנשק, לנסות לא לאהוב אותו היה כמו
לנסות להכיר אדם שמעולם לא פגשה, זה לא אפשרי.

Touching him was like realizing all you ever wanted was right there in front of you
Memorizing him was as easy as knowing all the words to your old favorite song
Fighting with him was like trying to solve a crossword and realizing there's no right answer
Regretting him was like wishing you never found out that love could be that strong

לאהוב אותו זה בלתי ניתן למחיקה כמו דם על שלג טהור. הרמיוני גרינג'ר לא ידעה שהוא אוהב גם אותה מפני שבדיוק כמו שזה הרגיש לה כחטא כך גם לו.
כשהיא ישנה אצלהם בבית משפחת וויזלי הרמיוני וג'יני ישנו באותו חדר יחד הוא היה מחכה לשעה שבה הלילה הוא אפל ביותר ואז היה הולך על קצות אצבעותיו לחדרן מתכופף על שתי ברכיו לצד מיתתה וניזהר שלא להעיר אותה כשריפרף את אצבעותיו על פניה השלוות ונוצר כל סנטימטר בפניה מריסיה עד שפתיה.
רק לגעת בה בצורה הכי פשוטה שיש, כמו חיבוק או תפיכה העניק לו את ההבנה שהיא זה כל מה שהוא אי פעם רצה.
אפילו שהיא רבה איתו על דברים שהוא עשה, כמו למכור את המצאותיו שלו ושל אחיו לתלמידי הוגוורסט הוא עדיין לא יכל להפסיק אפילו הריבם איתה היו כמו תשבץ שאי אפשר לפתור הוא לא הבין אותה כלל.
לא את העובדה שהיא מצליחה בכל מבחן או את ההקפדה שלה לחוקים אך היא עדיין הייתה מופלאה בעיניו.



Losing him was blue like I'd never known
Missing him was dark grey all alone
Forgetting him was like trying to know somebody you never met
But loving him was red
Oh, red
Burning red

 הרמיוני זכרה את הפעם הראשונה שהוא נישק אותה, והיא ידעה שהוא לא סיפר לאף אחד על כך באותה מידה
שהיא לא סיפרה על כך. היא זכרה את זה למרות שקול קטן לחש לה באכזריות שהגיע הזמן להרפות.
זה היה בשנתה החמישית קצת אחרי מותו של סיריוס, הם התווכחו על כך שהוא עזב את הבית ספר היא טענה
שזה טיפשי מצידם לעשות כך והוא טען שלהתכונן למבחנים זמן רב מידיי כמו שהיא עושה זה טיפשי.
"את כזה טועה" הוא גיחך הם היו בבית משפחת וויזלי בלילה כשכולם ישנים שניהם ירדו לקחת מים.
היא הסמירה והשתדלה שלא להרים את קולה "אתה טועה, אתה לא מבין שזו טעות לעזוב את הבית ספר"
"לא " הוא טען בעקשנות והרים מעט את קולו ספק לחישה ספק צעקה " את עיוורת בקטע הזה מיוני, את לא רואה כלום"
"כמו מה" היא עזבה את כוס המים שקירבה לפיה ונעמדה מולו.
"כמו רגשות של אחרים" הוא גמגם מעט מנסה שלא להראות את הצמרמורת שחלפה בו כשעיניה ננעצו בו, הרמיוני גיחכה
אך לפני שהספיקה להעניק את טיעוני הנגד שלה הוא אחז בשתי לחייה והצמיד את שפתיה לשפתיו זו לא הייתה נשיקה אגרסיבית, להפך
שפתיו נחו על שפתיה באותה צורה שידיו ריפרפו על פניה כאשר ישנה ברוך ובתשוקה.
היא לא התנגדה, ההפתעה של מעשו גרם לה להתקשח ברגע הראשון אך ברגע שהלב שלה החל להבין מה קורה והוא דפק במהירות כליבו שלו והיא
החלה להירגע ,מעבירה את ידה בשערו שהספיק להאריך בקיץ .
לאחר המקרה שניהם חזרו לחדריהם היא אמרה לעצמה שזה לא אהבה לפחות לא מבחינתו.
הרמיוני גרינג'ר לא החשיבה את עצמה כאחת שבנים יכולים להתאהב בה היא לא היה כצו צאנג, השיער שלה אף פעם לא
היה מסודר והיא לדעת רוב התלמידים האחרים העירה הערות מעצבנות ומיותרות, בנים לא מתאהבים בבנות כמוני היא אמרה
לעצמה שחזרה למיטה הוא נישק אותי כי זה מסוג הדברים שבנים בגילו אוהבים לעשות לשחק עם בנות.
אך באותו זמן פרד וויזלי לא ממש יכל להירדם איכשהו זה הרגיש שהמציאות טובה יותר מן האפשרות לחלום, אך בכל זאת למרות ששניהם
הסמיקו בגוון עז הדומה לשערו של פרד כשראו זה את זו הם לא הזכירו דבר והתנהגו כאילו כלום לא קרה.

		הפרק הבא