הרפתקאותיו של אלבוס סוורוס פוטר

פרק ראשון: פגישה מוזרה

היה זה אחד מהלילות הקרירים ביותר בעיירה קטנה,ששמה הוא מכתש גודריק.

גשם ירד ברחובות.הגשם הקר כיסה כל פינה ופינה,כל תא ותא,מרחוב אחד באותה העיירה.

הגשם כיסה את חלונות בית מספר 17 והטיפות נקשו בעוצמה על דלתו,אליה היתקרבה ילדה קטנה.

"אמא אפשר לצאת כבר?"קראה לילי בת ה-8."הגשם קצת נחלש."לא,מתוקה,"ג'יני מיהרה לחבק את ביתה הקופאת."רק עוד שעה וחצי,עוד מעט."

באותו הזמן ישב אלבוס סוורוס פוטר בחדרו והיסתכל בחלון.

השמיים היו כהים ומלאים בעננים.אלבוס היה עצוב,מאז אחיו הגדול נסע לחברו הוא מבוקר עד ערב מת משיעמום.הוא לא ידע למה,אבל הוא היזדקק לקצת חברה בבית.

לפתע,כך שאלבוס כימעט לא הרגיש,הדלת ניפתחה וילד גבוהה מעט,רזה,בעל פנים חיוורות,עייניים חומות ושיער דומה למיץ השוקולד שאלבוס הכי אוהב עמד בפתח.

"היי"לחש אותו הילד,שניראה כבן 11 או 12."זוכר אותי?"הוסיף בחיוך.

"מ-מ-מייק??"נידהם אלבוס משראה את חברו מאז הגן,כשהיה בן 5 וכמה."מה אתה עושה פה?""רק באתי לומר שלום,"קרץ לו חברו."אז מה קורה,אל?"

"נהדר,חבר,מאז ראיתי אותך בפתח החדר!"היתרגש"אז מה בלך לעשות?"

מייק-"לא יודע.. אוליי נלך לדודים שלך?שמעתי שאצלם אין גשם,נוכל לשחק קווידיץ'."

אלבוס-"סבבה.רוצה שאני יבקש מאבא שיתעתק איתנו?אוליי גם אמא תירצה לפגוש את אח שלה."

מייק-"או-קיי.. רק לדעתי לא הכי כייף בעולם לפגוש אחים גדולים וקנאים."

שנייהם חייכו וצחקו כל הדרך עד לכורסא שליד האח,שם ישב הארי בעודו מדבר ביקייפ קוסמים,אותה מראה קסומה אשר אומרים מולה את שם הםבנאדם איתו אתה רוצה לדבר,והיא שולחת לו שיכפול שלה.

מייד אלבוס ראה את דודו,רון.כבר כמה חודשים שהוא לא ראה את רון,הרמיוני,רוז והוגו.הוא היתגעגע אלייהם,אל דידיו.

"היי אבא,רוצה לבוא איתי ועם מייק לדוד רון ולדודה הרמיוני?נישאל גם את אמא אם היא רוצה."

הארי הביט בבנו"בסדר,אני שנייה שואל אל רון,שאל את אמך אם היא גם רוצה."ואז שם להיסתכל במראה,שעליה הופיע דמותו של רון."היי,תגיד,רוצה שנבוא אלייכם?"
כעבור מספר דקות הם כבר היו אצלם,כאשר הילדים,לילי,מייק,אלבוס,רוז והוגו שיחקו קווידיץ'.

הם היתחלקו,כרגיל,ל-2 קבוצות: הפוטרים והוויזלים. הפוטרים,כפי שבוודאי ניחשתם,הם לילי ואלבוס. והוויזלים הם,רוז והוגו. אתם בוודאי עדיין תוהים הייכן משתתף מייק במשחק,אך תיתפלאו,הוא השופט.
"ילדים,האוכל מוכן."קראה להם הרמיוני בעוד היא אוחזת בידה של ג'יני,שדיברה איתה לפני שניות ספורות,וכעט שבע לעשות זאת שוב.
כעבור כמה דקות,באמצע הארוחה,תקף את אלבוס כאב פיתאומי.הילד בן ה11 הטיל את ראשו בשולחן האוכל,מעולף.
הוא ראה את עצמו באחוזה גדולה בהנגלטון הקטנה.הוא ראה מולו ילד כבן גילו,אך הוא דמה דימיון מדהים לטום רידל.

"מי אתה?"לחש אלבוס המבוהל.

"אני הוא לימורט רידל."מיהר הילד לענות."אל תישפוט אותי לפי הוריי,אני מוכן להישבע שאני לא אפגע בך בחיים שלי!"

אלבוס-"או-קיי,אבל תגיד לי,אייפוא אני ולאן נעלמה המחילה?"

לימורט-"ניסיתי לתקשר בייניינו דרך הקשר של הצלקת בין אבי ואביך."

אלבוס-"למה?"

לימורט-"שבהוגוורטס,לא נריב."

אלבוס-"למה שנריב?פשוט לא ניתקרב אחד לשני,אתה לא תהרוג את הורי כמו שאביך הרג את סבי וסבתי,ולא נריב."

לפעתה חש אלבוס יד חמה מלטפת את כתפו."אלבוס מותק,"לחשה לו אימו ברוך."מה קרה?"

"אמממ"לחש אלבוס לג'יני."ראיתי את הבן שלו.."

הארי,שישב לידם,הביט בבנו כשעל פניו מבט מודאג."בנו של מי?של וולדמורט?מה הוא רוצה ממך?"

"הוא אמר שקוראים לו לימורט וקוראים לו ככה בגלל שחלק משמו הוא הסיומת של וולדמורט.הוא אמר לי לא לישפוט אותו לפי הוריו והוא אמר שאימו היא בלטריקס לסטריינג'.הוא דווקה דיי נחמד."

"הוא אמר לך איך יצר איתך קשר?"מיהר הארי לישאול.

"כן"השיב אלבוס לאביו תוך כדי שניסה לשבת על מיטתו.הם היו בחדרו."הוא אמר שהוא הישתמש בקשר בינך לבין אביו,וולדמורט."

הם דיברו במשך שעה שלמה עד שג'יני ניגשה אלייהם ואמרה ש"אל חייב לישון! הוא לא יגדל אם לא ישן עכשיו!!"

זהו.סוף הפרק היגיע.

אוהבים?

הפאנפיק מעניין?

רוצים שאני ימשיך?

תיזכרו,שלוש תגובות ואני מזנקת להבא!!

		הפרק הבא