זה לא נגמר

כל הדמויות, המקומות, המונחים והרעיונות שמגולמים בעולם בו מתקיים הפאנפיק שלפניכם הם קניינה הרוחני של ג'יי. קיי. רולינג.
אין בכוונתי להרוויח מהפאנפיק או מפרסומו כל רווח כלכלי !

**********נקודת מבט כללית**********

היה זה ערב חג המולד, הכוכבים ניצנצו, הבתים בכל מקום זהרו. הייתה ללילי תחושה כי יקרה משהו מיוחד היום.
או שזוהי סתם הרגשה חגיגית, שאותה מרגשים כפי הנראה בכל חג, מי יודע.
"נו איפה הוא?" מלמלה בלחש לילי. הסבלנות שלה תמה, לא היה לה עוד כוח לשבת שם בקור ולחכות לסקורפיוס.
אך בדיוק כשפנתה ללכת היא שמעה קול מוכר, "לילי, לילי חכי !" היה זה סקורפיוס, הוא ולא אחר. לילי הסתובבה בעוד מחזה נוראי נגלה אליה.
"סקרופ.. מה? מה קרה לך?" מתחת לעינו התנוססה שריטה גדולה ועמוקה, גופו חבול ודם ירד מרקתו, אפו וצווארו.

הוא ניגש אליה וחייך אליה חיוך זעיר. "סקרופ.. אני.. צריך לעשות משהו עם כל הפציעות האלו!" זעקה "קדימה כנס! בסוף עוד נצטרך לשלוח אותך לקדוש מנגו."
היא החזיקה את ידו של סקורפיוס ופתחה את הדלת. ג'יני התרוצצה, עסוקה בהכנת ארוחת החג. "לילי!" חייכה "בדיוק עמדתי -" ענייה נפערו לגודל של פנקיק.
"בשם מרלין! סקורפיוס! מה עבר עלייך?!" היא זעקה וניגשה מיד לערכת העזרה הראשונה שהארי קנה בעבר. "הארי" קראה ג'יני "בוא תרד אני צריכה את עזרתך"
הארי ירד, שקים מתחת לענין ונראה כאילו לא התגלח כמה שבועות. "מה ג'יני ? מה כל כך דחו-" ג'יני קטעה אותו "זה סקורפיוס, הוא פצוע. אני לא גדלתי בסביבה
מוגלוגית. אז אני לא יכולה לדעת איך להשתמש בערכה המשונה הזו!" אמרה בחלחלה. "אוקיי, אז סקרופיוס. קודם נטפל בך ואחר כך תספר לנו מה קרה לך." הארי
לקח את הערכה, השיב את סקורפיוס והחל לחטות את פצעיו, לחבוש ולמרוח משכות, כאלו ואחרות. לאחר עבודה של חצי שעה, הרבה גניחות מצד סקורפיוס
והרבה דאגה מצד לילי וג'יני. סקורפיוס טופל ונראה הרבה יותר טוב ממקודם. "לילי את יכולה להביא טרנינג של אלבוס מלמעלה?" שאל הארי "כן בודאי" השיבה לילי
ועלתה בריצה "סקורפיוס, אתה משוחרר. אתה יכול לעלות למעלה" אמר לו הארי בחיוך "תודה רבה, מר פוטר." חייך לו סקורפיו בחזרה "עוד מעט הארוחה תהיה
מוכנה ואז תוכל לספר לנו מה קרה לך." הזכיר לו הארי, בעוד סקורפיוס עולה למעלה לחפש את לילי.

**********נקודת מבט סקורפיוס**********

"ליל'ס? איפה את?" שאלתי "כאן" נשמעה צעקה מהחדר שמימיני היא החזיקה בידה טרנינג כחול והושיטה אותו לי. ביקשתי ממנה לצאת ולבשתי אותו.
זרקתי את הבגדים המלולכים לי ואמרתי ללילי להכנס. "איך אתה מרגיש?" שאלה בדאגה. "מעלה הודות לאבא שלך" השבתי.
היא התיישבה על ברכיי, נישקתי אותה על שפתייה לחשתי "אני לעולם לא אבגוד בך.." היא הסתכלה עליי במבט שואל. "את תביני כשאספר למטה" חייכתי במסתוריות.
"אני שונאת אותך" אמרה לי בצחוק, "במיוחד כשאתה מסתורי!" הצמדתי אותה לקיר, בדיוק באתי לנשק אותה אבל אמא שלה נכנסה באותו הזמן.. איזה תזמון גרוע!
לילי החווירה ונראה שגם אני. אמא שלה ישר סגרה את הדלת. אני חושב שראיתי שהיא מחייכת או שזה כבר הדמיון, לא יודע.
באתי לנשק את לילי, אך שוב מישהו פתח את הדלת. לעזאזל עם התזמון הגרוע הזה! הפעם היה זה ג'יימס, שבטעות או לא בטעות טעה בחדר. הוא התנצל וסגר את הדלת.
חזרתי לנשק את לילי, לשונה חקרה את פי, נשכתי את שפתה התחתונה. בחיי היא יודעת לנשק טוב! לא שהתנשקתי עם מישהי אחרת חוץ ממנה..
 עצרנו בשביל לנשום, אך שוב מישהו קטע אותנו. "נו באמת!" צעקתי בתסכול "שמעתם פעם על לדפוק בדלת?!!"
"מצטער שניכם" אוי שיט, זה מר פוטר. "רק רציתי להודיע שהארוחה מוכנה" הוא קרץ ויצא משם. "טוב נראה שלא נקבל זמן משלנו הא?" צחקתי.
"למעלה לא אוהבים אותנו." בהחלט אתה לא אוהב אותנו הא? או שאתה סתם לא רוצה לראות מחזה כזה? להבא על תעשה את זה שוב, תודה מראש.

**********נקודת מבט לילי**********

בחיי, זה היה כל כך מעצבן שכל רגע מישהו הפריע לנו באמצע! נראה לי אמא עשתה את זה בכוונה!
רציתי להרוג את ג'יימס! הוא סתם פתח דלתות באקראיות! אוף, אפילו אבא נגרר. או שזה בגלל
ארוחת הערב? לא יודעת! התיישבנו לאכול - אני, סקורפ, אמא, אבא, אלבוס, ג'יימס, אשתו (לעתיד), משפחת וויזלי וכל שאר הפמליה שלנו.
"אז סקורפיוס, הגיע הזמן לספר לנו לא כך?" שאל אבא, סקורפ הניד בראשו והחל לדבר ללא ברירה. כולם מקשיבים ונועצים בו מבט מודאג.
אולי חץ מדוד רון, הוא יותר שידר של מבט 'אני אהפוך אותך לארוחת ערב של הערבה המפליקה' או משהו בסגנון.
"אז, הלכתי לבית שלכם. הכל היה טוב ויפה. בערך באמצע הדרך התחלתי להרגיש שמישהו עוקב אחרי. ובאמת צדקתי!
שני אוכלי מוות עקבו אחריי, על שניהם היה בארדס שהסתיר להם את הפנים אז היה קשה לדעת מי נמצא שם.." הוא עצר כדי לנשום.
"הם רצו שאצטרף אליהם, שאתמוך באדון האופל כמו סבא שלי, הם רצו שאמשיך שושלת של אוכלי מוות" כולם היו אחוזי חלחלה, גם אני.
"ואני כמובן לא הסכמתי, והם החלו לרדוף אחרי, שולחים אחרי קללות, בדרך נפלתי ונשרטתי מכל מיני ענפים. עד ששניהם חסמו לי את הדרך.
ולדבריהם - אני מצטט : 'תצטרף אלינו או שתשלם על כך בחייך !' ואני המשכתי לסרב. שניהם שלחו אלי אבדה קדברה, התכופפתי וזה פגע
בשניהם במקום בי. והנה עכשיו אני כאן מספר לכם מה קרה.." הוא סיים את דבריו, כולם בהו בו בתדהמה. עד שאבא אמר "סקורפיוס, אני חייב
לדווח על כך למשרד הקסמים ולהורים שלך! אתה נשאר כאן בחג המולד עד שאתה חוזר להוגוורטס. עוד מעט אשלח ינשוף להורים שלך שיבואו
אסור לך לצאת מפה!" סקורפיוס הנהן ושאל "מר פוטר, זה נכון שהמקום הזה מוגן?" אבא הנהן. ויצא בסערה מהסלון.
עבד לי התאבון ושאלתי עם אני יכולה לקום מהשולחן. כולם עדיין היו בסטרס אז אף אחד לא ענה לי. אני וסקורפ קמנו ועלינו למעלה.

"מהיום" החלטתי "הכל עומד להשתנות! זה לא נגמר סקורפ!" הוא הינהן וחיבק אותי בחוזקה, חיבוק מעודד.

*************
מה דעתכם ? תגובות בונות בבקשה. וכן אני יודעת שאין בטא /: סורי ^^

		הפרק הבא