התלמידה מנרווה מקגונגל

אם לפני שנתיים הייתם מספרים למינרווה מקגונגל הצעירה שהיא מכשפה, היא הייתה פורצת בצחוק ואומרת שדעתכם נטרפה עליכם.
ובאותו הקיץ היא קיבלה מכתב מיוחד מאוד.
הוא נשלח אליה עם ינשוף, ובאה לאסוף אותה אישה בשם בתחולדה בגשוט שהציגה את עצמה כמורה לתורת הצמחים.
מנרווה התרגשה כאשר היא הלכה לקנות ציוד מיוחד ומכושף ממקום מיוחד בשם סמטת דיאגון.
היא התפלאה מעוד כשהיא עברה דרך מחסום שנראה מוצק והגיעה לרציף מיוחד.
לרציף קראו רציף תשע ושלושה רבעים.
היא נסעה מרציף תשע ושלושה רבעים והגיעה למקום בשם הוגסמיד.
משם הם הלכו לכיוון אגם שחור וגדול.
באגם, חיכו להם סירות ששטו בעצמן לעבר טירה גדולה ויפיפיה.
היא מוינה לבית גריפינדור (אחד מתוך ארבעת הבתים בהוגוורטס: גריפינדור, ריבנקלו, הפלפאף וסלית'רין).
מינרווה זכרה היטב איך היא הרגישה במיון שלה.
היא הייתה מאוד לחוצה ומפוחדת.
מה אם הפרופסור דיפט יוריד את המצנפת המוזרה (שידעה לשיר) מראשה ויגיד שהכל היתה טעות ושהיא לא באמת מכשפה?
ואולי היא תתמיין לסלית'רין, הבית שממנו יצאו כל הקוסמים האפלים ביותר?
(מינרווה ידעה זאת על פי ספר מעניין במיוחד בשם "הוגוורטס-תלדות")
למרבה השמחה וההקלה, מינרווה מויינה לגריפינדור. 
היא למדה מקצועות שלא תמצאו בבית הספר שלכם, קוראים יקרים, מקצועות כמו שיקויים, התגוננות מפני כוחות האופל, תולדות הקסם (שיעור משעמם ביותר) , תורת הצמחים, לחשים והשיעור האהוב ביותר על מינרווה, שינוי צורה.
אחרי שסיימה את שנת הלימודים הראשונה שלה בהצלחה, היא חזרה לביתה, להוריה המכונים "מוגלגים" בעולמה של מינרווה.
זה לא עיניין במיוחד לאף אחד שהוריה של מינרווה הם מוגלגים, לכולם למעט תלמיד אחד מסלית'רין.
שמו הוא לוציוס מאלפוי.
לוציוס מאלפוי תמיד התנשא בהיותו "טהור דם"- אדם הנולד לשושלת קוסמים.
הוא כל הזמן השוויץ בטוהר דמו לעומת האחרים.
הוא התכוון, כמובן, למנרווה.


אותו הקיץ היה הקיץ הכי טוב בחייה של מינרווה.
היא לא סבלה בבית הוריה, אבל ציפתה בכיליון-עיניים לאחד בספטמבר.
היא חיכתה ליום בו תעלה שוב לרכבת היוצאת מרציף רציף תשע ושלושה רבעים להוגוורטס. 
סיפורנו מתחיל באותו קיץ נהדר, יום אחד לפני האחד בספטמבר.


"אוקיי, אז ארזתי גלימות, חבילה חדשה של עטי נוצה חדשים ודיו, גיליונות קלף, חומרים לשיעור שיקויים, וכמובן ספרי לימוד ושרביט. קוופל נעולה בכלוב." אמרה מינרווה בפעם האלף לאותו הערב.
היא התרגשה.
מחר האחד בספטמבר.
הכל היה כבר מוכן.
גם קוופל היתה נרגשת במיוחד.
קוופל הייתה התנשמת של מינרווה.
היא קראה לה כך מכיוון שמינרווה אהבה מאוד קווידיץ' (ספורט שמתקיים על מטאטאים באוויר).
מינרווה רצתה להיות רודפת בקבוצת הקווידיץ' של הבית שלה- גריפינדור.
הרודפים מנסים לקלוע את הכדור בשם קוופל לחישוקים גבוהים. 
"מינרווה, יקירתי, אולי תלכי לישון? את תזדקקי לכוחות שלך מחר.
וחוץ מזה, נראה לי שבקרוב תתפוצצי מרוב התרגשות." אמרה אמה של מינרווה. 
אבל מינרווה לא רצתה לישון.
היא רצתה שהזמן יעבור יותר מהר- שיגיע מחר.
היא בכל זאת הלכה לישון.
למרות שהיא לא רצתה.
היא שכבה במיטתה, בהתה במזוודה המונחת למרגלותיה.
"מחר סוף סוף אפגוש את החברים שלי." היא חשבה, ונרדמה.

למחרת:

"עוד חמש דקות הרכבת יוצאת! ביי אמא! ביי אבא!" נפרדה מינרווה מהוריה.
היא עברה במחסום שבין הרציף 9 ל-10.
בצד השני היא פגשה את חבריה.
לילי אוונס, ג'יימס פוטר, רמוס לופין, סיריוס בלק ופיטר פטיגרו.
הם מיהרו לתפוס להם תא ברכבת.
בשעה 11 בדיוק, הרכבת יצאה.
הם קנו עוגיות קדרה, צפרדעי שוקולד, ואיך לא, סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים.
(הערת הכותבת: הסוכריות באמת בכל הטעמים.
מוכרים כאלה בלונדון באתר הצילומים של הארי פוטר.
יש טעמים טובים כמו מרשמלו, דובדבנים וטופי, אבל יש גם קיא, נזלת, דשא,פלפל שחור ועוד. למדתי את זה בדרך הקשה והלא-טעימה-במיוחד...) 
פתאום נכנס לקרון תלמיד שישית גבוה, עם עיניים תכולות ועמוקות.
הוא היה כבר לבוש בגלימה של גריפינדור.
היו לו משקפיים עגולים ושחורים.
שערו היה אדמוני.
"שלום, שמי אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן דמבלדור.
אני קפטן נבחרת הקווידיץ' של גריפינדור.
שמעתי שאתם רוצים להבחן.
נשאר מקום למחפש, חובט ורודף. אני שומר." הוא אמר.
"אני רוצה להיות מחפש!" קפץ ג'יימס בראש.
"אדיר! אני חובט!"אמר סיריוס בהתלהבות.
"א-אני רו-רוצה ל-לה-להיות רו-רוד-רודפת" מילמלה מינרווה. 
"רשמתי את שלושתכם." אמר דמבלדור.
"אבל את תצתרכי לשפר את הביטחון העצמי שלך" הוא פנה למינרווה, שהסמיקה קשות. "עוד מישהו? טוב ביי. נראה אתכם במבחנים."
הוא יצא מהתא.
"מדליק!! אני עומד להיות מחפש!!" אמר ג'יימס.
"אבל ברצינות, חבר'ה. למה לא רציתם להבחן?" הוא שאל.
הם סיפקו תירוצים כמו "אני מעדיף לצפות מהצד" ו-"אין לי זמן בדרך כלל" וכל מיני כאלה.
"ירחוני, באמת?!" אמר ג'יימס (הוא פנה לרמוס לופין).
"ממך הייתי מצפה לקצת יותר אומץ!" 
"אני לא כל כך טוב בזה....." מילמל רמוס. הוא החוויר.
"מה שתגיד." אמר ג'יימס והתכבד בעוד עוגיית דלעת.

שאר הנסיעה עברה בנעימים.
הם שיחקו שח-מט של קוסמים, טאקי מתפוצץ ועוד כל מיני דברים מגניבים אחרים.
הם החליפו לגלימות בית ספר. 
"אני רואה את הטירה!!!" צעק ג'יימס, והקפיץ אץ לילי ואת מינרווה שנימנמו קלות.
ובאמת- היא הייתה שם.
גדולה, מרשימה ומנצנצת.
השנה הם הגיעו לטירה בכרכרות.
"הן נוסעות בעצמן!" התפלאה מינרווה.
כאילו קסם מסיע אותן (מינרווה נאלצה להזכיר לעצמה שההסבר הזה בהחלט הגיוני). 
הן הובילו אותם לטירה היפיפיה.
"כמה טוב לראות אותה." חשבה לעצמה מינרווה.
אחרי המיון, הטקס בו מתמיינים התלמידים החדשים לבתיהם על ידי חבישת מצנפת, הופיעה הסעודה הגדולה על הצלחות שלפניהם.
מינרווה אכלה לשובע- וכך גם כל חבריה.
אחרי ששאריות הקינוחים הטעימים נוקו מהצלחות, המנהל ארמנדו דיפט קם ונשא את הנאום הרגיל.
מינרווה הקשיבה רק בחצי אוזן.
היא שמעה משפטים כגון "אסור להיכנס ליער האפל..." ו-"אסור לעשות קסמים במסדרונות..." אבל מחשבותיה של מינרווה נדדו למיטת האפריון החמה במגדל גריפינדור. 
כשסוף סוף סיים פרופסור דיפט את נאומו, התלמידים הלכו למגוריהם. 
"סיסמה?" ביקשה האישה השמנה, השומרת על מגדל גריפינדור.
"לב-ארי." אמר אחד המדריכים.
הם נכנסו.
מינרווה לבשה פיג'מה, אמרה "לילה טוב" מהיר לחברותיה לחדר הבנות של השנה השנייה בגריפינדור,
היא כמעט נרדמה כששמעה קול של זכוכית מתנפצת.
ולחשוש מוזר....
לחשוש שנשמע כמו נחש.
זה היה איש עם פנים נחשיות שדיבר עם נחש.
השיחה של האיש הנחשי בשפה הנחשים עם הנחש היה בחלום שלה.
אבל הוא היה כל כך אמיתי.....
מינרווה הייתה משוכנעת שזה סתם חלום מוזר.
אוי, כמה שהיא טעתה.
כי לנו, קוראים יקרים, זה ברור.
למינרווה היה חיזון אמיתי.

		הפרק הבא